כלי חמדה במדבר רלח

אמרינן על בסמוך ועיקר הפירוש שהחוטא ישוב מחטאו ועיד"ז מכפר עליו ואז אפי' כשהוא רחוק אלף פרסאות ממקום המקדש אם דעתו ומחשבתו שיתכפר בהקרבן הזה הוי לענין הנפש על בסמוך וזה כונת היראים דהכא מוכח קרא דאין הפירוש דהחוטא יהי' בסמוך בשעת הקרבת הכהן כיון דקאי רק על קרבת הנפש ופירש וכפר הכהן על הנפש היינו שישוב החוטא מחטאו ועיד"ז הוא על בסמוך וכן מבואר ביראים ס' שמ"ג שהביא הקרא הנ"ל ופירש כן דלמדנו מוכפר שבשעה שיביא קרבנו יתודה ויתחנן שימחול לו ירו

ובאמת בלא זה אפי' א"נ דאנן בדידן לדעת רוה"פ דס"ל הפירוש מתוך שהותרה לצורך כפשטא ולא ס"ל דפירוש נפש היינו נשמה וא"כ שפיר י"ל דהפירוש על בסמוך דהחוטא בעצמו צריך שיהי' סמוך לכהן בעת שמקריב הקרבן מ"מ אין ללמוד ממה שנאמר גבי חטאת שעיקרו על החטא וצריך כפרה וזדונו כרת לקרבנות של מחו"כ שעיקרן להתיר בקדשים לזאת כמו"ש לדחות דברי רש"י ז"ל דאין ראי' מתמידין לקרבנות יחיד כן א"ר מקרבנות שבאין לכפרה שצריכין דעת לקרבן יולדת ע"כ אין לבנות בהם

(ג) ובאמת בישוב דברי הבעל העיטור שנראה דס"ל דגם בקרבנות הטעם דצריך לעמוד ע"ג הוא מצד שליחות וכ"נ מד' רש"י ז"ל שבתענית לא הביא כלל הך קרא דתשמרו עלה בדעתי בפשיטות דהנה לכאו' יש לעי' בעיקר דברי ר"כ דפשיטא לי' דכהנים שלוחי דרחמנא דל"ל שלוחי דידן משום מא"מ דאנן ל"מ למעבד ושליח מצי משוי לפמ"ש בדרו"ח לרעק"א ז"ל בכתובות ד' י"א דאע"ג דא"ש לנכרי ולקטן מכל מקום כשנעשה שליח עבור גדול ג"כ אמרינן מתוך שנעשה שליח לישראל ה"ה דנעשה שליח לנכרי ולקטן ג"כ וא"כ בקרבנות צבור דהכל שותפין בהקרבנות וא"כ נעשה הכהן שליח לצורך כהנים ג"כ וא"כ ל"ש מא"מ כלל ושפיר י"ל דהם שלוחי דידן דכמו דנעשין שלוחן של כהנים ה"ה דנעשין שלוחין של ישראל אע"ג דלא מצי עביד וא"ל דר"כ אמר רק בקרבנות יחיד אבל לא בקרבנות צבור ז"א דהרי ביומא ד' י"ט ע"ב משבש הגמ' הגירסא במשנה דאתה שלוחינו מכח דברי ר"כ אע"ג דכל קרבנות יוה"כ המה רק קרבנות צבור

אך באמת לק"מ דקרבנות יוה"כ אינן כשירות אלא בכה"ג וא"כ אינו נעשה שליח גם לכהנים דבכולם שייך כ"מ דאיהו ל"מ עביד ולכן א"א לומר אתה שלוחינו ולכן מוכרחים אנו לומר דהפירוש שעל דעתינו וע"ד ב"ד ומעתה נאמר דז"ד בקרבנות יוה"כ שאינן כשירות אלא בכה"ג אבל בכל ק"צ שפיר י"ל דהם שלוחי דידן כיון דהם שלוחי הכהנים ואע"ג דאנן ל"מ עביד

ומעתה א"ש הכל דלכן במעמדות בתענית אמרינן סתמא במשנה דא"א שיהי' קרבן של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג והיינו דבק"צ דכל השנה באמת ל"צ קרא דתשמרו רק הוא מכח סברא כיון דהוא בשליחות דידן ובאמת בתמיד עצמו ל"צ קרא דתשמרו אלא בתמידי יוה"כ דג"כ אינן כשירות אלא בכה"ג וקרא דתשמרו לא אתי אלא לקרבנות יחיד שהכהנים הס שלוחי דרחמנא דא"א להיות שלוחי דידן מכח מא"מ ולכן רש"י ז"ל בקרבן יולדת הביא קרא דתשמרו

וי"ל עוד לפ"מ דמבואר בגמ' דאפי' א"נ דשליחות ל"מ באית לי' שותפות בגוי' עדיף ומהני עבורו ג"כ וזה כמו מיגו דזכי לנפשי' וא"כ בק"צ ל"מ להלכה דגם כהנים חייבים לשקול לצורך ק"צ הוי א"ל שותפות בגוי' אך אפי' למ"ד דא"צ לשקול מ"מ כיון דיש להם חלק בק"צ וכפרתם ג"כ תלוי בהק"צ כמו של כל ישראל אלא דפטרה רחמנא אותם לשקול מכספם הו"ל ג"כ כא"ל שותפות בגוי' ולכן ל"ש בזה כל מילתא דאיהו ל"מ עביד

ועי' בפנים יפות להג' בעל הפלאה ז"ל סוף פ' אמור שהסביר בזה ענין