כלי חמדה במדבר רלז

הבעלים עומדים ע"ג ילפינן מתמיד כיון דלדורות דשחיטה כשירה בזר א"צ לגופו דבלא"ה ידעינן מסברא דצריך שיהי' עומד ע"ג מצד שליחות בשחיטה לכן אמרינן אם אינו ענין לגופו ילפינן מזה קרבנות דל"ש בהו מצות בעלים כלל כגון עופות אמנם מה דצריך לגופו לא ילפינן מני' לשאר קרבנות לכן ביקור אינו אלא בתמיד ולא בשאר ק"צ והא דאמרינן בתמורה (ד' כ"ט ע"א) מניין למוקצה מה"ת מדכתיב תשמרו להקריב לי נראה לענ"ד דאין הפירוש דילפינן מזה איסור מוקצה לכל הקרבנות רק דל"נ דאיסור מוקצה להקרבה הוא מצד טומאת ע"ז כיון דאתקצי לע"ז הוי בגדר טומאה וטומאת עכו"ם הוא משום דאתקש למת

ומעתה י"ל כיון דקיי"ל דט"מ הותרה בציבור א"כ י"ל נהי דילפינן מן הצאן להוציא את המוקצה מ"מ בק"צ כשא"א בקרבן אחר אולי כשר מוקצה לעכו"ם לכן ילפינן מתמיד דמוקצה אסור בק"צ ג"כ אבל בקרבן יחיד ל"צ ללימוד זה וא"ש קושית התוס' שם דלא אמר ותנא מייתי לה מהכא וזה הפירוש מניין למוקצה מה"ת היינו שהוא בגדר איסור תורה ולא משום גדר טומאה וע"ז מייתי מדאמרה תורה כלל דפסול לתמיד אע"פ שהוא ק"צ ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

ב) שבתי וראיתי בס' גבורת שמונים אשר זה מקרוב כשהייתי בבענדין כבדני בו ידידי הגהמ"ח שליט"א שג"כ שב על מדוכה זו בספרו אות ס"ג ותמה דאיך ילפינן מתשמרו האמור גבי תמיד שבכל ק"צ שיהי' עומד ע"ג הקרבן בשעת הקרבה ומ"ש זה מביקור שאינו אלא בתמיד וכנראה לא ראה דברי הגאון בעל גבורת ארי ז"ל בזה

אמנם הרהמ"ח שיחי' יצא לדון בדבר החדש עפ"מ שמצא בס' יראים ס' ת"ו במצות לא תשחט על חמץ דם זבחי שהביא פלוגתא דר"י ור"ל בענין על בסמוך וכתב בזה"ל ויש על דהוי שלא בסמוך לד"ה כגון וכפר הכהן על הנפש דבכל היכא דמוכח ענינא דקרא לא פליגי עכ"ל וכתב ע"ז דלולא דברי הרא"מ ז"ל י"ל דגם קרא זה מתפרש באמת על בסמוך ומכאן הוא דילפינן מצות עמידת הבעלים על הקרבן דמפרשינן וכפר הכהן על הנפש על בסמוך ולכן צריך שיעמוד המתכפר בסמיכות לכהן המכפר עליו בהקרבה ועיי"ש שהאריך בענין זה

והנה באמת אין כדאי להעלות הדברים על הספר ולהשיב עליו לעשות דרשות מעצמינו שלא מדעת חז"ל בעלי התלמוד אמנם הנני בזה לבאר דברי היראים ז"ל שח"ו לומר עליו שלא הרגיש בדבר פשוט כזה די"ל דהפירוש שהבעלים יעמדו בשעת הקרבה ואיך כתב היראים דמוכח ענין הקרא דאין הפירוש על בסמוך

אמנם נראה דאזיל לשיטתו וז"ל הזהב בעמוד זמנים סי' קי"ג בדיני מלאכת יו"ט ומלאכת מצוה שהוא הנאת נשמה מותרת כדתנן בפ"ק דביצה ב"ש אומרים אין מוציאין את הקטן ואת הלולב וכו' וב"ה מתירין פירוש קטן למולו ולולב לנענע בו וס"ת לקרות בו ואסיקנא דטעמא דב"ה מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הנאת הגוף אך שיהי' הנאה וצורך הנשמה ופירוש "מתוך" מתוך אותו מקרא עצמו שאתה למד היתר הנאת הגוף אתה למד היתר הנאת נשמה וטעמא דאך אשר "יאכל לכל נפש כתיב" פירוש יהנה לכל נפש והנשמה בלא הגוף נקראת נפש כדכתיב שובי נפשי למנוחיכי וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים עכ"ל

ומעתה ברור הדבר שזה כונתו כאן במש"כ דמוכח ענין הקרא דאין הכונה על בסמוך דכתיב וכפר הכהן על הנפש היינו על הנשמה ול"ש בזה על בסמוך שהנשמה שבאדם היא הדעת שבאדם ואפי' אם החוטא יעמוד כאן אם דעתו ומחשבתו לא יהי' שיתכפר לו א"ז בגדר על בסמוך ולכן ס"ל להיראים דהכא לכ"ע לא