כלי חמדה במדבר רלו

לפמ"ש הרשב"א והריטב"א ז"ל בקידושין כ"ג דאפי' למה דאמרינן דכהנים שלוחי דרחמנא הם ה"ד בעבודות שצריכין כהונה ופסולות בזר משא"כ בשחיטה דכשירה בזר לכ"ע כהנים שלוחי דידן הם ושחיטת הכהנים את הקרבנות הוא בשליחות הבעלים וא"כ ממילא ידעינן דהבעלים צריכין להיות ע"ג הכהנים ולעשות להם שלוחים שישחטו הקרבנות עבורם ולמ"ל קרא דתשמרו

לכן נראה דבאמת מה"ט פשיטא למתניתין דא"א שקרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג והיינו מטעם השחיטה דצריך בבעלים וצריך שיהי' נשחט בשליחתם ממילא ידעינן דצריך שיהי' עומד ע"ג כמוש"כ הבעהע"ט והא דאמרה תוה"ק תשמרו בתמיד היינו בתמיד שבמדבר כיון דסתם ספרי אליבא דר"ע דס"ל דבמדבר אשתרי בשר נחירה וכ"כ האחרונים דלפי"ד שחיטה הוי עבודה כיון דלא הי' נוהגת אלא בקדשים והיתה צריכה כהונה א"כ גם בשחיטה לא הי' שייך שליחות ולכן צריך קרא דתשמרו שגזה"כ דבקרבן צריך להיות הבעלים עומדים ע"ג ולכן במשנה דקאי לדורות באמת ל"צ בתמיד קרא דתשמרו דזה מסברא כיון דצריך שליחות בשחיטה ממילא צריך שיהי' הבעלים עומדים ע"ג ושפיר יליף מני' הבעל העיטור דה"ה למילה כיון דהמצוה על האב והמוהל שליחותא דאב קעביד צריך שיהי' האב עומד ע"ג והא דצריך רש"י ז"ל לפרש בסוטה (ד' ח' ע"א) מקרא דתשמרו א"ש מאוד בשנדקדק בלשון רש"י ז"ל שכ' בזה"ל כשמקריבים את קרבן "קיניהם" לטהרם באכילת קדשים והך "קיניהם" לכאו' מיותר ועוד דהרי ביולדת עשירה מביאה כבש לעולה

לכן נראה דכונת רש"י ז"ל דבאמת כשמביאין קרבן בהמה ידעינן מסברא דצריך שתעמוד ע"ג מצד שליחות דשחיטה כנ"ל ורש"י ז"ל אזיל לשיטתו דס"ל להלכה דכל הקדשים צריכין בעלים בשחיטה אמנם זה יספיק על הקרבן בהמה אבל בקיניהן דהוא עופות וצריך מליקה שפסול בזר וצריכה כהונה א"כ למה צריך שיעמדו שמה לכן כ' רש"י ז"ל דמצוה הוא בכל הקרבנות וילפינן מקרא דתשמרו הנאמר בתמיד וזה נכון מאוד בישוב ד' רש"י ז"ל ונסתייע מזה דעת הבהע"ט דהיכא דצריך שליחות ידעינן מסברא דצריך שיהי' עומד ע"ג ואם כנים הדברים י"ל מה דתמי' טובא אמאי ילפינן מתשמרו דתמיד לכל הקרבנות דצריכין הבעלים להיות עומדין ע"ג הכהן מ"ר מתמיד לכל הקרבנות והרי מתשמרו ילפינן דתמיד צריך ביקור ד' ימים קודם שחיטה ואינו אלא בתמיד אבל כל הקרבנות א"צ ביקור וא"כ מה הבדל בין זה לזה וכבר עמד בזה הגבורת ארי בתענית שם והעלה מכח זה דרק בתמיד הוא מדאורייתא אמנם בכל הקרבנות הוא רק מדרבנן אך מלשון רש"י סוטה הנ"ל נראה מבואר להיפוך דבכל הקרבנות הוא מצוה דאורייתא שיהי' הבעלים עומדים ע"ג הכהן בשעה שמקריב

ובדוחק י"ל דבאמת מסתמא אמרינן דתשמרו קאי אכל הקרבנות אמנם זה דילפינן ביקור מפסח כיון דא"א לומר דקאי על כל הקרבנות כיון דבעופות אין בע"מ פוסל ול"ש ביקור כלל לכן אמרינן דקאי רק על תמיד ולא ילפינן מזה לשום קרבן אחר משא"כ מה דצריך בכל הקרבנות ילפינן מתמיד לכל הקרבנות וא"ש בזה מה שהקשה בג"א שם על הא דילפינן מתשמרו לאסור מוקצה לעכו"ם להקרבה בכל הקרבנות ולענין ביקור לא ילפינן מתמיד ולהנ"ל א"ש דרק ביקור כיון דלא שייך בכל הקרבנות אמרינן דלא קאי אלא על תמיד משא"כ מה דשייך בכל הקרבנות כגון לענין עומד ע"ג דבעלים ולענין מוקצה ילפינן מני' לכל הקרבנות אך לקושטא דמילתא ז"א דעכ"פ נילף גם לענין ביקור לכל ק"צ שיהי' צריכין ביקור כמו תמיד ויהי' מצי למילף לכל ק"צ דל"מ בהו עופות

אמנם לדברינו י"ל דרק לענין זה שיהי,