כלי חמדה במדבר רלה

שנתחדש הדין דגם בת יורשת בישראל לא הי' מרע"ה יכול לתבוע הגדולה בעבור בניו אבל כיון שראה שגם בת יורשת במקום שאין בן אז אמר שפיר שהגיע העת לתבוע גדולה בעבור הבנים וזה פירוש נכון בדברי המדרש

ואם כנים הדברים יש לסתור עפ"ז הוכחת הגאון בעל חת"ס ז"ל שרבנות אינה בירושה מדלא שמע הקב"ה לבקשת מ"ר ע"ה להנחיל הגדולה לבניו אע"ג דמסתמא ראוים היו כיון דמ"ר ע"ה התפלל בעדם וא"כ מוכרח דאינה בירושה ולהנ"ל לא נשמע מכאן אלא דאין הבנות יורשות אבל בן שהוא עצם אחד עם האב שפיר י"ל דאם הוא ראוי לרבנות וממלא מקום אביו שפיר נכנס תחת אביו דבן עדיף מיורש ובעיקר דברי החת"ס עי' בספרי חמדת ישראל בקונטרס נר מצוה אות מ"ש בזה ואכמ"ל יותר

ד) כ"ח ב' צו את בנ"י וגו' תשמרו להקריב לי במועדו בספרי תשמרו שיהי' כהנים ולוים וישראל עומדים עליהם. תשמרו נאמרה כאן שמירה ונאמרה להלן שמירה מה שמירה האמורה להלן מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו אף שמירה האמורה כאן מבקרו ד' ימים קודם שחיטתו עכ"ל הספרי. אעתיק בזה מ"ש זמן רב לתלמודי ב"ג הרב החו"ב זי"ר מוהרי"ם הכהן נ"י שו"ב מומחה דק' ווארשא ויש בו כמה הערות נכונות בעזה"י

(א) למלאות רצונך לקחתי לי פנאי לעי' בהקונטרס שמסרת לידי ובקשת ממני לעי' בו והנה ראשית דבריך לתמוה על בעל העיטור המובא בטור יו"ד סי' רס"ה שכ' בזה"ל מנהג שאבי הבן עומד על המוהל להודיע שהוא שלוחו כדאמרינן לגבי קרבן אפשר שיהי' קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו עכ"ל ותמהת ע"ז דכפה"נ מדברי בעהע"ט הבין שזה שאמרינן במשנה בתענית כ"ו ע"א אפשר שיהי' קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג הטעם שצריך להיות ע"ג הוא משום שליחות שיודיע שהוא שלוחו ולכן מייתי מזה ראי' למילה דהמצוה על האב והמוהל שליחותא דאב קעביד צריך שיהי' האב עומד ע"ג וכן הבין בכונת הבעהע"ט בתבואת שור סי' כ"ח אות י"ד וקשה איך אפ"ל כן הא קיי"ל דכהנים שלוחי דרחמנא הם מצד מא"מ דאיהו ל"מ עביד ושליח מצי משוי והא דצריך בקרבן שיהי' עומד ע"ג היינו מדילפינן מתמיד דכתיב בי' תשמרו כמו"ש רש"י סוטה (ד' ח' ע"א) בד"ה אקורבני' וז"ל ומצוה על האדם שיעמוד וישמור על קרבנו ונפק"ל בספרי מתשמרו להקריב לי במועדו ולפ"ז ז"ד בקרבנות דגלי קרא דתשמרו אבל מנ"ל ללמוד מזה למילה דצריך שיהי' עומד ע"ג ויפה הקשית בזה

ומה שנלענ"ד בזה בשנדקדק למה בתענית לא נזכר כלל דרשת הספרי מתשמרו רק דהמשנה פסק ותנא סתמא וכי אפשר שיהי' קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג ורש"י ז"ל לא פירש כלום בזה וראיתי שגם אתה הרגשת בזה וכתבת לת' דבאמת בקרבנות שצריכין דעת בעלים ידעינן מסברא דצריכין שיהי' הבעלים עומדים ע"ג כדי שיודיעו לכהנים שדעתן שהכהנים יהי' שלוחי דרחמנא להקריב קרבנות וכמו"ש הר"ן נדרים (ד' ל"ה ע"ב) ורק במחוס"כ שא"צ דעת נקט רש"י ז"ל קרא דתשמרו שמצוה להיות עומד ומשמר בשעה שהכהן מקריב הקרבן ותמהני עליך הלא קרא דתשמרו בתמיד כתיב וזה מקרבנות שצריך דעת ולרצון הציבור דוקא ולמה לי קרא וגוף הסברא ג"כ אינו מחוור דדוקא אם צריך שליחות י"ל דצריך שיהי' עומד ע"ג להודיע שעושה בשליחותו משא"כ במצוה שא"צ שליחות אע"ג דצריך שיהי' מדעתו מהכ"ת שיהי' צריך עומד ע"ג

אמנם מה שנלענ"ד בזה דהנה לכאו' קשה למה לי קרא דתשמרו בתמיד שצריך שיהי' הבעלים עומדים ע"ג