כלי חמדה במדבר רלד

נזכר כלל בתוה"ק רק בלשון ואם אין לו בן אבל זה שיורש בן אינו מפורש בתוה"ק

לכן נראה דיש הבדל בין בן לבת דנפש האב ונפש הבן אחת היא וא"ז בגדר ירושה כלל שאין זה קורבה אלא עצם אחד אמנם הבת אצל אבי' היא רק קורבה כמו שאר קרובים רק שהיא הקרובה ביותר ולכן בת במקום בן אינה יורשת כיון דאיכא בן ל"צ תורת ירושה כלל כיון דהוא עצם ואין הבת יורשת דהיא רק קורבה

ועפ"ז יש ליתן טו"ט לד' רש"י ז"ל יבמות ד' ס"ב ע"א בהא דאמרינן בגמ' דעכו"ם לאו בני נחלה נינהו כתב רש"י ז"ל בזה"ל בנכריותו לאו בני דין נחלה נינהו דבת כבן ובכור כפשוט וכו' עכ"ל מבואר מדברי רש"י ז"ל דאע"ג דב"נ הם בני נחלה מ"מ דין זה דבת במקום בן אינה יורשת ל"ש בהם וצריך להבין הטעם אמנם להנ"ל א"ש מאוד עפמ"ש המפורשים דבב"נ גם אב ובן אינם עצם אחד והטעם דכללא הוא דעצם א"י להשתנות ובב"נ כיון דאם נתגייר ה"ה כקטן שנולד וא"כ יכול הקורבה ליפקע ולכן אינו עצם אלא קורבא וכיון שאינו עצם לכן בב"נ בן ובת שוין וז"נ

ומעתה א"ש מאוד דקדוק לשון המקראות שאמרה תוה"ק איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו קרי לה התורה "העברת נחלה" שבאמת הי' צריך להיות הדין שאם מת איש ואין לו בן יהי' הנחלה מגיע בחזרה לאביו כיון שנפש הבן והאב אחת היא אמנם הבת היא רק קורבה וא"כ הי' בדין שיהי' לאביו אמנם התוה"ק אמרה והעברת את נחלתו שעפ"י שורת הדין הגמור היא של אביו לבתו ואם אין לו בת ע"ז אמרה תורה "ונתתם" את נחלתו לאחיו בזה לא אמרה תורה "והעברת" שבזה באמת אם איתא לאב האב יורש אותו והא דאח יורש היינו בדליתא לאב וא"כ שפיר אמר ונתתם את נחלתו לאחיו וא"כ מדקדוק לשון המקרא שבבת נאמר והעברת ובאח ונתת נלמד שהבת יורשת אפי' במקום שהאב קיים אמנם האח אינו יורש אלא בליתא לאב

ועי' בקידושין דף טו"ב ע"ב בענין עבד עברי דמבואר בברייתא דעבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת ואמרינן בגמ' מנה"מ דת"ר ועבדך שש שנים לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים לך ולא ליורש נראה מבואר דעבד עברי אינו בכלל נחלה ולכן אין יורשין אותו אמנם בן הוא בכלל ועבדך ואם אמנם כי אינו עובד את האב ג"כ זה מטעם דלפי האמת לענין נחלה אמרה תורה דאפי' בת קדמה לאב והפקיע את כח העצמיות למעלה במקום שיש בנים א"כ ממילא ע"ע אינו עובד אלא הבן

היוצא לנו מזה שכתבנו דנראה דיש הבדל בין בן לשאר יורשים דבן ואב אחת הוא אמנם בת היא קורבה ומעתה נאמר דאע"פ שנראה דבמתן תורה לא הי' להם דין גר שנתגייר שיפקע מהם הקורבה והי' דנין בכל ישראל דיני בן ובת לכל דבר כיון שנתגיירו הכל ביחד ונעשה השינוי ג"כ בכל ישראל יחד ולכן בן נשאר עצם עם האב ובת במקום בן אינה יורשת אמנם בני משה למ"ד יתרו לאחר מתן תורה בא אע"ג דמוכרח ג"כ דלא נפקע הקורבה וכשנתגיירו אח"כ אשתו ובניו נשארו לענין קורבה אשתו ובניו אבל זאת לא נוכל לומר דהבנים נשארו עצם כיון שהי' זמן שהי' שינוי בין האב והבן דממתן תורה עד הגירות של האשה והבנים לא נוכל לומר דהיו הבנים ממש עצם האב א"כ נהי שנתגיירו אח"כ והקורבה נשארה עכ"פ גם הבנים לא היו יותר מקורבה

ולפ"ז א"ש מאוד דברי המדרש דקודם