כלי חמדה במדבר רלב

ע"ב) בד"ה גניבה אתחלתא דמכירה הוא שהקשו אמאי מקטלו לריו"ח הא מצי למימר לפוסלו לעדות באנו וכ"ת דבעי התראה א"כ לחזקי' אמאי פטורין ועיי"ש בת' שכ' בזה"ל ואפשר דלחזקי' לא בעי התראה ולריו"ח בעי עכ"ל וצ"ב כונתם בזה

ונראה דכונתם ז"ל דבאמת יש לעי' בזה אי עדי גניבה צריכין להתרות בו בשעת גניבה על הח"מ כיון דעיקר הח"מ הוא על המכירה א"כ די שעדי מכירה מתרין בו לאמור דע שהגונב ומוכר חייב מיתת ב"ד וכיון שקיבל עליו התראה ומכר אחר התראה צריך להיות ח"מ אך התוס' ס"ל דז"א דצריך שיהי' כל העבירה שעושה בהתראה לזה כתבו דזה תלי' בחזקי' וריו"ח דלחזקי'. דס"ל גניבה בפני עצמה ומכירה בפני עצמה א"כ עיקר הח"מ הוא על עבירת המכירה לזה בגניבה ל"צ התראה על הח"מ אבל ריו"ח דס"ל גניבה אתחלתא דמכירה הוא והחיוב מיתה הוי על שתיהן צריך להתרות גם בגניבה דאל"כ אינו נהרג כיון דגניבה הי' בלא התראת מיתה כנלענ"ד ברור בפי' ד' התוס' א"כ מבואר מד' תוס' דצריך התראה על כל העבירה והתראה על גמר העבירה לחודה לא מהני

אך י"ל דזה תלי' בפלוגתת ריו"ח ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת דלריו"ח דס"ל ח"ש אסור מה"ת א"כ הח"ש הראשון ג"כ הוי חלק מן העבירה ושפיר צריך שכל האיסור יהי' בהתראה משא"כ לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ כשאוכל כזית איסור בכדי א"פ עיקר האיסור הוא על הגמר וכיון שמתרין בו אז סגי דהוי כאילו עביד כל העבירה באיסור ומצאתי להג' מקאליש ז"ל בס' אמרי בינה דיני בב"ח ס"ב הביא ד' הפלאה והוא כתב מסברא לתלות הדבר בפלוגתת ריו"ח ור"ל ותמהני על גודל בקיאתו שלא הרגיש מד' תוס' הנ"ל ומעתה י"ל דרבינו הפלאה ז"ל לא קאמר אלא באיסורי שבת דח"ש מותר מה"ת לכ"ע אז שפיר אמרינן דהתראה קודם גמר העבירה מהני משא"כ בשאר איסורים גם הג' בעל הפלאה ז"ל מודה דלריו"ח צריך להתרות בתחילת העבירה כיון דאתחלתא דאיסורא הוא והחיוב הוא על כל הזית צריך שיעשה כל העבירה בהתראה

אך באמת אכתי קשה על דברי בעל הפלאה ז"ל מד' הרשב"א ח' שבת (ד' ג' ע"ב) בהא דאיבעי' לן בגמ' בהוציא ידו מלאה פירות לחוץ ואסיקנא ואב"א לעולם לא תפשוט כאן בשוגג כאן במזיד וכ' הרשב"א בזה"ל וא"ת ומ"ט לא תפשוט כאן בשוגג כאן במזיד [כונתו נראה כיון דבשוגג אתה מתיר להחזירו ע"כ דחיישינן דאתי למשדי ואתי לידי חיוב סקילה א"כ ה"ה במזיד לשרי מה"ט ואי אמרת דבמזיד אין אנו משגיחין ע"ז א"כ אכתי תפשוט דס"ב ועי' ברש"י ז"ל מ"ש בזה] איכא למימר האי דבסמוך במזיד גמורה הוא דאי שדי להו אתי' לידי חיוב סקילה מוזהר זהיר הי' אבל בשוגג מעיקרן אע"ג דאידכר כיון דאינו מתחייב סקילה ואפי' כרת נמי לא מחייב לא זהיר בי' כיון דאית לי' טרחא יתירא למנקט ידו הכין כולי יומא עכ"ל מבואר מד"ק דבשוגג בעקירה אע"ג דהזיד בהנחה ליכא חיוב כרת כיון דעל תחילת הי' שוגג אע"ג דבעקירה לחודא בודאי לא עביד איסור דאורייתא מ"מ כיון דהחיוב הוא ע"י שניהם צריך שיהי' מזיד על כל המלאכה ול"מ מה שמתכוין בו עתה שאם יניח ברה"ר יהי' ח"מ כיון דגם חיוב כרת ליכא בזה ע"כ דלענין ח"כ אמרי' דמה שעשה בלא כונה הוי כלא עשה כלל דכללא הוא דלחייב את האדם מלקות או כרת צריך שיעשה במזיד ונהי דחייבה רחמנא קרבן בשוגג מ"מ כשבאין אנו לדון על חיוב מלקות או כרת הו"ל כאילו לא עשה כלל מעשה זו וא"כ הוי הנחה בלא עקירה וא"כ ממילא ליתא לד' הפנים יפות כלל

אך מפני שקשה להחליטו על רבינו הגדול בעל הפלאה ז"ל שנעלם ממנו כ"ז