כלי חמדה במדבר רלא

אסורה עליו עולמית עיי"ש וביבמות מ"א ע"א וא"כ נראה דה"ה במי שנעשה מומר כיון דלדעת המרדכי מומר אינו זוקק את אשתו א"כ נאסרה עליו אז משום א"א שלא במקום מצוה שוב אסורה עליו עולמית וזה ודאי אין לומר כיון דבמומר פקע אחוה גם איסור אשת אח ליכא וא"כ לא היתה אסורה עליו כלל בשעה שפקע אשת יבמין ז"א דברור הדבר דרק לענין יבום דתלוי בנחלה צריך להיות אח אשר הוא בגדר נחלה אבל לענין איסור אשת אחיו ה"ה בכלל אחיו לכ"ע והארכנו בזה במק"א ואכ"מ

ובזה נסתרו כל התירוצים הנ"ל דמה בכך דמיתה מכפרת אי עשה תשובה כיון דמ"מ הי' מומר ונאסרה עליו שעה אחת שוב אסורה עולמית ואפי' א"נ כתי' הח' בת' חת"ס שם דבפ"א לא נעשה מומר עדיין לא יתישב לפמ"ש בס' נפ"ח למורי הג' זצ"ל בשם רבינו הקדוש מגור זצלה"ה דהא דס"ל לתוס' דבפ"א לא נעשה מומר אין הכונה דלא נעשה מומר כלל דבשעת עשיית העבירה בודאי הוא מומר רק דאין מחזיקין אותו למומר אח"כ וא"כ כיון דעכ"פ הי' מומר בשעת עשיית העבירה שוב נאסרה עליו עולמית וא"כ הדר"ל קושית הח' הנ"ל

ועלה בדעתי להעיר בדבר חדש דהנה התוס' יבמות (דף ט"ז ע"ב) הקשו בכל שומרת יבם שקיבלה קידושין מאחר נימא דפקעה זיקה כיון דאסורה משום א"א ותי' כיון דאפשר לגרשה לא פקעה זיקה והכונה נראה כיון דא"נ לא פקעה זיקה יהי' כופין אותו לגרשה וא"כ בידו ליבמה ולא פקעה זיקה

ומעתה י"ל דה"ה לר"א דס"ל נשואין הראשונים מפילים ואם נאסרה עליו פ"א שוב אסורה עליו עולמית ה"ד בגירשה כיון דאין בידו לקדשה שפיר אמרינן כיון דנאסרה עליו פ"א שוב אסורה עליו לעולם משא"כ בנעשה מומר כיון דבידו לשוב לא פקעה זיקה עדיין וכששב אח"כ בתשובה ה"ה זקוקה ליבום כיון דהי' בידו לשוב

אמנם העיקר בזה דר"א אינו אוסר אלא בגירשה דהוא פטור מיבום והפקעת הקידושין שלא שייך עוד יבום בשו"א היכא דגירשה משא"כ בנעשה מומר דאינו הפקעת היבום אלא גורם אחר כל שנסתלק הגורם יש חיוב יבום והוי כמו שיש לו בנים ומתו הבנים דפשיטא דזקוקה ליבום אף לר"א דנשואין מפילים אע"ג דבשעה שהי' לו בנים לא הי' שייך יבום ויש עוד לעי' בזה ואכ"מ

ומה שיש לומר עוד דהמקושש לא הי' דינו כמומר עפ"מ שראיתי להג' בעל פנים יפות ז"ל פ' שלח שכ' על הא דאמרו חז"ל גבי מקושש שמצאוהו מקושש והתרו בו ועדיין הוא מקושש וצריך לדקדק דלענין מה כתבה התוה"ק שכבר התחיל להיות מקושש קודם התראה וכ' לפרש דלמ"ד דמעביר ד' אמות ברה"ר הוי קמ"ל קרא דאע"ג שהתרו בו לאחר שהעביר שתי אמות שלא יגמור המלאכה הוי התראה אף שבתחילה הי' עקירה בלא התראה מ"מ כיון שהתרו בו לעשות הנחה מיד קודם גמר ד' אמות הוי התראה וכן למ"ד קוצר כיון דקיי"ל דשיעור קצירה הוי גרוגרת א"כ י"ל דמיירי שהתרו בו לאחר שהתחיל לקצור קודם שגמר השיעור ואחר התראה גמר שיעור המלאכה חייב עכ"ל הזהב מבואר מד"ק דבר חדש דבכל עבירות שצריך התראה די אם מתרין אותו בעת גמר המלאכה כיון דבידו שלא לגמור וע"ז הוא מזיד והתראה א"כ שפיר הו"ל כאלו עובר כל העבירה בהתראה

ומעתה י"ל דאע"ג דלענין הח"מ די התראה בסוף העבירה אבל מומר לא הוי כיון דלא עשה כל העבירה במזיד ובהתראה ואפי' א"נ דגם בפ"א נעשה מומר ה"ד אם עושה כל העבירה בהתראה

אך באמת בעיקר ד' הגאון ז"ל יש לעי' מד' התוס' סנהדרין (דף פ"ו