כלי חמדה במדבר כג

מלאכה ואעפ"כ הי' דוחה שבת כיון דהי' מצותו בכך

ויש להמתיק הדברים ביותר דהנה בירושלמי ר"פ ראד"מ הקשה אלא מעתה בנפל המזבח בשבת יהי' מותר לבנותו לר"ע דמודה דמכשירין שא"א לעשותן מע"ש דוחה שבת. וא"כ בנין מזבח נהי דאינו דוחה מצד עצמו דהוי כמו בנין בהמ"ק אך עכ"פ ידחה מצד מכשירין של הקרבן ואמאי ילפינן מקרא דא"ד שבת. ותי' הירושלמי משום דמין מזבח ראוי לבנותו מאתמול והיינו דירושלמי ס"ל דאם מינו ראוי מאתמול ולא הוי המכשירין מצוה קבוע א"ד שבת. ומעתה ז"ד בכל מכשירין. משא"כ הקמת המשכן בימי המלואים כיון דהמצוה כך הי' לסתרו ולהקימו מחדש בשבת א"כ שוב דוחה מצד מכשירי הקרבנות שהקריבו באותו יום כמו שהקרבנות עצמן היו דוחה שבת וז"ב ופשוט

איברא דבעיקר הטעם שכ' הירושלמי דבנפל המזבח אין בונין אותו בשבת משום דגם זה הוי בגדר מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש זה אינו מוסכם ובגמ' דילן בעירובין (דף ק"ג ע"א) בענין קושרין נימא במקדש מבואר דאם נפסקה בשבת הוי בכלל מכשירין שא"א לעשותן מע"ש וכ"כ במק"א באריכות שכן נראה דעת הר"מ ז"ל והא דנפל המזבח א"ד שבת י"ל מטעם אחר דנהי דגלי קרא דקרבנות הקבוע להם זמן דוחין שבת וה"ה המכשירין שלהם דוחין שבת ז"ד בדאיכא מזבח ויש חיוב להקריב קרבנות הקבוע להם זמן אבל בדליכא מזבח ממילא אין חיוב להקריב קרבנות (ויש להסביר יותר כיון דבנפל המזבח ובנה אותו מחדש צריך עבודה לחנכו ובלא זה אין עליו שם מזבח כלל א"כ אין המזבח בגדר מכשירי עבודה כלל דהרי כיון דליכא מזבח ל"ש עבודה ואדרבה העבודה היא שמכשיר את המזבח לעבודה ולכן א"ד שבת. משא"כ היכא דאיכא מזבח ויש חובה להקריב קרבנות אז דוחה שבת גם המכשירין אם נולד סיבה בשבת באופן שא"א עתה לעשותן בשבת ובמק"א כתבנו בזה באריכות לברר הדברים ואכ"מ). ומעתה נאמר דזה טעמא דש"ס דילן דלא ילפינן מלאכת הוצאה מפקודת אלעזר דמיירי הכל בקרבנות וא"כ משכח"ל דידחה הוצאה שלהם את השבת אם יהי' איזהו סיבה שלא הי' יכול להביאם מאתמול ומכשירי קרבנות שא"א לעשותן מע"ש דוחין את השבת. וא"כ אין ללמוד מזה דהוצאה הוי מלאכה כיון דהי' משכח"ל שידחה שבת במשכן. וכן ממשא בני קהת ל"ש למילף דהוצאה הוי מלאכה לפ"מ דמבואר בירושלמי פ"ד דשקלים ה"ב דארון הי' ג"כ מעכב את הקרבנות שבפנים בזמן בית ראשון שהי' הארון. א"כ נראה פשוט דאם עפ"י איזהו סיבה הוציאו לחוץ את הארון בש"ק הי' מותר להכניסו בחזרה בשבת לצורך הקרבת הקטורת והטבת הנרות שדוחין שבת א"כ הי' משכח"ל בארון ג"כ שידחה הוצאתו את השבת ולכן לא ילפינן מני' דהוצאה הוי מלאכה. אמנם מהקרשים שפיר ילפינן מלאכת הוצאה דזה לא הי' דוחה שבת בשום פנים דאם הי' המשכן מפורק הי' אסור להעמידו בשבת דלא הוי בגדר מכשירין שא"א לעשותן כיון דעתה דהמשכן מפורק ליכא חיוב להקריב קרבנות כיון דבהיותו מפורק נפסל הכל ביוצא הרי אין שם משכן עליו (ואם כי דרשינן ונסע אוה"מ גם כשנסע אוה"מ הוא וברור הדבר דא"צ שום חינוך מחדש מ"מ לענין חיוב הקרבת הקרבנות הקבוע להם זמן שפיר י"ל דעתה שהוא מפורק ליכא חיובא להקריב דאין כאן משכן וממילא דאין המכשירין דוחה שבת). וא"כ שפיר ילפינן מני' דהוצאה הוי מלאכה כיון דהוצאה זו לא היתה דוחה שבת בשום פנים במשכן. אמנם ממשא בני קהת ילפינן רק שעל הכתף דרך הוצאה בכך ולכן כתב רש"י ז"ל דהשאר ל"צ לימוד כלל דהוי אורח ארעא וממילא הוי בכלל הוצאה שילפינן מקרשים כנ"ל. אמנם הירושלמי