כלי חמדה במדבר כב

לכבוד ולתפארת. אבל איך יליף מזה דאם יניח אדם גרוגרת על כתיפו ויוציא אותו לרה"ר יהי' חייב הלא בגרוגרת י"ל דדרך הוצאה הוא רק ביד ולא על הכתף וא"ר ממשא הארון לכל הוצאות שבת לכן. הביא הירושלמי מהא דפקודת אלעזר בן אהרן הכהן דנשא מנחת חביתין על הכתף וקטורת הסמים בשמאלו אע"ג דודאי הי' משא יותר ממנחת חביתין כמ"ש הרמב"ן ז"ל דמרע"ה לא פטמה לחצאין וכן שמן המנורה הי' הרבה ונשא את הכבד ביותר בשני ידיו ומנחת חביתין על כתיפו דזה הוי תמיד דרך הוצאה וע"ז מקשה הירושלמי אין תאמר קטן הי' היינו שלא הי' אדם גדול ונשא באמת שלא כדרך הוצאה ולא תפשוט מזה דדרך הוצאה בכך וע"ז השיב ריב"ל דהי' נשיא נשיאי הלוי ובודאי לא הי' נושא מה שאינו כדרך הוצאה ולכן ילפינן מינה דכל אלו דרך הוצאה הן (ועי' ברש"י ז"ל במשנה דילן שכ' דקטורת הסמים הי' בחיקו ושמן המשחה בידו וזהו היפוך מהמבואר בירושלמי שלנו שנראה שלא הי' לפניו גירסא זו בירושלמי)

אמנם יש לעי' בזה דא"כ אמאי אמרינן בשבת (ד' מ"ט ע"ב) דמלאכת הוצאה הי' במשכן בקרשים שהעלו את הקרשים מקרקע לעגלה אמאי לא אמרינן דהיתה מלאכת הוצאה במשכן בקרבנות אלו וכן במשא בני קהת ואמאי נקט הגמ' דוקא קרשים לעגלה

הן אמת דבקרבן העדה בירושלמי במשנה הנ"ל נראה דריש המשנה שכן משא בני קהת קאי על כל מלאכת הוצאה. אך מגמ' דילן אינו נראה כן. והנה כבר הבאתי בספרי חמדת ישראל בקו"א לדיני שבת ד' המאירי שכ' דלכן פשיטא להגמ' דאופה לא הי' במשכן אע"ג דהי' שתה"ל ולחה"פ מ"מ אנן לא ילפינן ממה שנעשה שם לאחר השלמת המשכן אלא מה שנעשה שם בעוד שהיו בונים אותו. אך לכאורה צ"ע א"כ איך ילפינן מפקודת אלעזר מלאכת הוצאה כיון דהי' הכל בקרבנות. אך צ"ל כמ"ש דגוף המלאכה באמת לא ילפינן מזה אלא מהוצאת קרשים לעגלה וזה הוי ממלאכת המשכן והא דילפינן מפקודת אלעזר היינו דדרך הוצאה בכל אלו ואין זה בכלל שלא נילף ממה שנעשה אחר שנגמר מלאכת המשכן

אמנם אכתי אינו מתו' בזה אמאי לא ילפינן בגמ' דילן כל מלאכת הוצאה ממשא בני קהת. וגם צע"ק אמאי רש"י ז"ל כתב במשנה דכל הני אורח ארעא למ"ל סברא בזה כיון שהי' לפניו ד' ר"ה בשם הירושלמי. ואם אמנם כי יש לת' כמובן. אמנם אעלה על הספר מה שאמרתי בזה בפלפול התלמידים דבבלי וירושלמי לשיטתם בזה. ונקדים לת' מה שהקשה הג' בעל חת"ס ז"ל בת' ח' או"ח סי' ע"ב על הנו"ב שכ' דפתיחת פאראסאל בשבת איכא חיוב בונה מה"ת והא הוי רק בנין לשעה וראי' לזה מדמקשינן בגמ' על הא דאינו חייב משום סותר כ"א בסותר ע"מ לבנות במקומו והא במשכן כסותר ע"מ לבנות שלא במקומו דמי ותרצינן מקרא דעפ"י ד' יחנו וקשה הא נוכל לת' בפשיטות דילפינן מסתירה דהקמת המשכן דהי' באמת סותר ע"מ לבנות במקומו א"ו דסתירה זו ובנין זה לא הוי בכלל בונה וסותר כיון דהוי רק לשעה ומה"ט הי' דוחה את השבת ג"כ אתד"ק. אמנם לענ"ד הן זה אמת דהי' דוחה שבת וכמ"ש באריכות בקו"א לס' חמדת ישראל. אמנם לא מטעם דהי' בנין לשעה רק משום דהי' עפ"י ד' והי' המצוה כן והוי ככל מצות הקבוע לו זמן שדוחה שבת ומה"ט לא ילפינן מינה בונה וסותר דאנן לא ילפינן ממלאכת המשכן אלא מדנסמכה שבת למלאכת המשכן דא"ד שבת וילפינן מינה דכל דהוי במשכן ולא הי' דוחה שבת הוי מלאכה. אמנם מאי שהי' במשכן והי' דוחה שבת מזה א"א ללמוד דהוי מלאכה הא י"ל להיפוך דלא הוי מלאכה ולכן הי' דוחה שבת. אך לקושטא דמלתא נראה דהוי