כלי חמדה במדבר רכט

מספרי אנו במקום בן עומדות ואם אין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו ליבם. בת' חת"ס בלקוטי ת' סי' כ"ו הביא בשם חכם אחד שהקשה לשיטת המרדכי דמומר אינו זוקק ליבום א"כ יקשה למ"ד צלפחד זה מקושש מה טענו בנות צלפחד אם הבנות בכלל בנים תתן נחלה ואם לאו תתיבם אמנו והא הוי מחלל שבת בפרהסיא ודינו כמומר ואינו זוקק ליבום והשיב לו הגאון ז"ל דלא מצאנו כלל דהי' מחלל שבת בפרהסיא עיי"ש מה שהאריך בזה

והנה לכאו' יש לתמוה עליו שאשתמיט לי' ד' התוס' בסנהדרין (דף ע"ח ע"ב) ד"ה לא שהקשו מה הי' מ"ר מסופק באיזה מיתה יהרג הא סתם מיתה האמורה בתורה היא חנק ות' דמתוך הסברא הי' מדמה לעובד ע"ז דבסקילה כיון דמחלל שבת בפרהסיא ה"ה כעובד ע"ז עכ"ל הרי מבואר בתוס' דמקושש הי' מחלל שבת בפרהסיא אמנם לאחר העיון י"ל גברא רבא אמר מילתא אין מזניחין אותו וי"ל דכונת התוס' היא להיפוך דהנה באמת הקשה הג' רעק"א בגהש"ס שם דלפי"ז מנ"ל לפי האמת דמחלל שבת בסקילה דילמא מח"ש בחנק ונהי דהקב"ה אסכים עם מרע"ה וסקלוהו להמקושש דילמא ה"ט משום דהי' בפרהסיא ודינו כעוע"ז דהוא בסקילה אבל בצנעה אה"נ דמח"ש בחנק והוא תימה גדולה

לכן נלענ"ד שאין כונת התוס' דמקושש הי' בפרהסיא דמנ"ל זאת להתוס' רק דהתוס' באו לת' מה שעלה ע"ד מ"ר ע"ה להסתפק דמות יומת דהכא אין פירושו חנק רק סקילה וע"ז כ' התוס' דמסברא הי' נראה לו דמחלל שבת בפרהסיא דינו כעוע"ז וחייב סקילה וכיון דהשי"ת אמר סתם מחללי' מות יומת ולא חילק בין בצנעא לפרהסיא א"כ מוכח דמות יומת דהכא אין פירושו חנק ולכן נסתפק מרע"ה בזה ובאמת המקושש הי' מח"ש בצנעה והקב"ה הסכים ע"י דמחלל שבת חייב סקילה וזה נראה ברור ופשוט בכונת התוס' ויש לה"ר לזה בדרך פלפול דהנה לכאו' קשה בהא דהי', מ"ר מסופק באיזה מיתה אמאי לא נשמע מבן סו"מ דדנה התורה ע"ש סופו דעומד על פר"ד ומלסטם את הבריות וכבר תמהו הראשונים הא רוצח מיתתו בסייף וא"כ אמאי דינו בסקילה ותי' בס' פענח רזא דיהרוג בשבת ומח"ש בסקילה עיי"ש וא"כ מוכרח דמח"ש בסקילה ומה נסתפק מרע"ה בזה

אך י"ל דמשם א"ר די"ל דסופו שיחלל שבת ויהרוג בפרהסיא ומח"ש בפרהסיא שפיר חייב סקילה מצד דהוי כעע"ז אך לפ"ז מוכרח עכ"פ דמחלל שבת בפרהסיא חייב סקילה וא"כ אמאי נסתפק מ"ר ע"ה במקושש א"ו כנ"ל דהמקושש הי' בצנעה ואדרבא בזה. נתחזק עוד ספיקו דכיון דבן סו"מ נידן ע"ש סופו בסקילה א"כ מוכרת עכ"פ דמח"ש בפרהסיא נידון בסקילה וא"כ מדסתם הקב"ה מחללי' מות יומת נראה דהכא אין הפירוש חנק וא"כ י"ל דה"ה מח"ש בצנעה דינו בסקילה והקב"ה הסכים על ידו דמחלל שבת דינו בסקילה וז"נ דרך חידוד בס"ד איברא דקו' הח' הנ"ל בלא"ה לק"מ ויש לת' בכמה אופנים א' י"ל דנהי דכ' המרדכי דמומר אינו זוקק את אשתו ליבום ה"ד היכא דלא מת מיתת ב"ד אבל היכא דנעשה מומר עי"ד שחילל שבת ונתחייב מיתה בב"ד ומת ע"י ב"ד דהו"ל כפרה שפיר זוקק את אשתו כיון דבמיתה נתכפר לו והרי הוא כשאר ישראל ויש לעי' בזה לפמ"ש בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) דכפרה אימת הוי מכי חזי צערא דקברא א"כ בשעת מיתה עדיין ליכא כפרה ולא היתה ראוי' בשעת נפילה ושוב אסורה עליו עולמית

אמנם למה דמבואר בפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ב אות כ"ט דהיכא דודאי תהי' מותרת לו אח"כ י"ל דאינה בכלל שא"ר בשעת נפילה א"כ גם הכא א"ש אך בל"ז י"ל דעיקר הכפרה