כלי חמדה במדבר רכח

את הקב"ה על ישראל לכן נרמז זאת "בויו" קטוע אמנם לדעת הספרי שלא התרשל כלל באמת אין הויו קטוע) ומעתה נראה דהר"מ ז"ל לשיטתו שפסק בפ"ה מכה"מ הי"ג דנתכהן פנחס מיד עם אהרן ובניו וא"כ בלא"ה הי' עובר על איסור ט"כ וא"כ ברור הדבר דלא נתרשל כלל כיון דחזינן דהי' ס"ל דלעשות שלום מותר לעבור על איסור תורה א"כ בודאי דנכנס בספק סכנה ג"כ וא"כ שפיר לא הביא כלל הא "דויו" קטוע ומה שיש לומר עוד בטעם החכמים שרצו לנדות את פנחס שהי' ס"ל כיון דעל שאלת בת יתרו מי התיר לך לא השיב מרע"ה כלום א"כ לא הוי מזיד גמור ואינו בגדר קנאין דהנה זה נראה ברור דאע"ג דהבא על הכותית קנאין פוגעין בו מ"מ ה"ד אם הוא גדול ובר חיובא אבל קטן כיון דאינו בר עונשין אינו בגדר זה וא"כ אפי' א"נ דא"צ התראה וכ"נ דכל הני שקנאין פוגעין בהן ל"צ התראה כמו טמא ששימש במקדש וגונב את הקסוה אבל מ"מ צריך שיהי' מזיד גמור ואולי צריך שידע את הח"מ ג"כ אבל הכא כיון שנתעלמה מכולם הלכה ולא ידע זמרי הדין דחייב מיתה ע"י קנאין הי' ס"ל לסנהדרין דאינו בר קטלא לכן הי' ס"ל שפנחס לא טוב עשה אבל האמת אינו כן שבשעה שמכניס ברית קודש במקום טומאה ודבק בטומאה ה"ה כמוה ממש ולכן ל"צ התראה כלל ובאמת נראה שזה ענין דקנאין פוגעין בו דהכא הוא רק בשעת מעשה ואם פירש שוב אינו בר קטלא דענין קנאה זו הוא שלא להניח הקדושה ברשות הטומאה ודוקא בעוד שהוא דבוק ומחובר לטומאה ממש אמנם כשפירש אע"ג דיש עליו חיוב כרת מד"ק אבל שוב ל"ש פגיעת קנאין דח"מ אחר עבירה צריך שיהי' התראה ושיתיר עצמו למיתה

ובאמת נראה דבענין קנאין ל"צ הקנאי לחשוב בשעת מעשה אם כבר הביא סימנים ולחוש דילמא עדיין קטן הוא אע"ג דלענין ח"מ ב"ד בודאי לא סמכינן על חזקה דרבא מ"מ בקנאין א"צ לחוש לכ"ז ואולי אפי' בודאי קטן אם הורגו הקנאי בשעת מעשה א"ל דמים אך י"ל מטעם אחר דקנאין פוגעין בו ל"ש אלא אם נתחייב מיתה ביד"ש כמבואר בסנהדרין (פ"ב ע"ב) דהא דקנאין פוגעין בו הוא משום דבלא"ה איכא חיוב כרת מדברי קבלה מבואר מזה דאל"ה ל"ש לומר דיפגעו בו קנאין בדבר שפטרתה תורה וא"כ נראה ברור דבקטן כיון דאינו בר עונשין ל"ש הא דקנאין פוגעין בו ויש לעי' גם על פחות מבן כ' לפ"מ שאמרו חז"ל דאין עונשין בב"ד של מעלה פחות מבן כ' ומכהן ששימש בטומאה א"ר די"ל דאה"נ דלכתחילה לא הי' עובדין עבודה בפחות מבן כ' אך מגונב את הקסוה דסתמא קתני נראה דאין לחלק בזה עכ"פ בקטן נראה דל"ש קנאין פוגעין בו

ודע דמשאילת הגמרא בסנהדרין שם דשאלו לרב לא פגעו בו קנאין מה נראה דאם פוגעין בו קנאין נפטר מכל העונש של בא על הכותית וכיון דמיתה מכפרת כמו כל ח"מ ב"ד י"ל דשוב אין לו עונש שלא יהי' לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ג"כ וי"ל דזה פירוש הקרא תחת אשר קינא וגו' ויכפר על בנ"י היינו כיון דהי' נשיא שבט מישראל א"כ אם לא הי' נהרג הי' העונש מגיע על כל השבט שלא יהי' לו זכר (כזה) ער בחכמים ועונה בתלמידים אמנם ע"י שנהרג כיפר על בנ"י שבזה נתכפר לו כל העונש הנ"ל, ועיין בסנהדרין (דף מ"ז) מסקנת הגמרא דהרוגי ב"ד הו"ל כפרה ויש להמתיק הענין דשורש מיתת הבא על הכותית שהוא רק בפרהסיא היינו מצד חילול השם ולכן כשנעשה על ידו קנאת ד' צבאות ונתקדש השם ברבים נתכפר לו וממילא הוי כפרה גמורה והבן היטב כי קצרנו וסמכנו על המעיי'

ב) כ"ז ב' אבינו מת במדבר וגו' למה יגרע שם אבינו וברש"י ז"ל והוא