כלי חמדה במדבר רכו

כל מצות שבתורה וכ"ש פק"נ דכל ישראל ואסתר תוכיח ולזה אמר הר"מ ז"ל דהטעם הוא כיון דהתורה פטרה את הגוה"ד ממיתה א"כ כשיוצא ה"ה נכנס בספק סכנה מגוה"ד ואין לו לסכן עצמו משום פק"נ אפי' פק"נ דכל ישראל

ואני אומר לשרי לי' מרי' שבמחכת"ה לא דיבר נכונה שלענ"ד נראה ברו' דאם הי' הדין דמחויב לצאת כדי להציל את ישראל הי' הגוה"ד נהרג עליו דלא גרע מיצא בשוגג מעיר מקלטו דקיי"ל דגוה"ד גולה עליו כמבואר לעיל פ"ה הי"א ומבואר מזה דלא פטור מצד כי יחם לבבו אלא אם הזיד לצאת מעיר מקלטו אבל לא בהולך ברשות מצוה ועפ"י ב"ד והרי חזינן דהך טעם דכי יחם לבבו אינו פוטר את הגוה"ד לאחר מיתת כה"ג אפי' אם מת מיד לאחר שנגמר דינו לגלות ונהרג עליו אם הרגו וא"כ אם הי' הדין דלצורך פק"נ מותר לצאת מעיר מקלטו הי' הגוה"ד נהרג עליו אם הי' הרגו כמו בהרגו בתוך עיר מקלטו

לכן נראה ברור שאין זה שחיי הר"ג ז"ל שאם יצא התיר עצמו למיתה לגוה"ד טעם שמפני זה לא יצא אפי' במקום פק"נ אלא נהפוך הוא שאחרי שהדין שלא יצא משם לעולם וגזה"כ הוא שאפילו לצורך פק"נ כל ישראל אין לו לצאת משם הוסיף הר"מ ז"ל שאם לא השגיח על דין התורה ויצא משם אע"ג שיצא להציל אם הרגו גוה"ד אינו נהרג עליו וז"ב אצלי בדעת הר"מ ז"ל וח"ו לומר כן שאין להכניס עצמו בספק סכנה להציל כלל ישראל ותמהני על הגאון המחבר שליט"א שהרי זה ברור לו שמותר לעבור על איסורי תורה להציל ישראל וה"ר מאסתר ומשם ראי' שמחויב להכניס עצמו לספק סכנה ג"כ דהרי אסתר הכניסה א"ע לסכנה בזה שנכנסה לגינת הביתן שלא כדת והי' דינה למיתה לולא שנעשה לה נס שמלאכי השרת מתחי לה חוט של חן

ועי' במגילה (דף ט"ו ע"ב) ר"י בן קרחה אומר אם אסביר לו פנים כדי שיהרוג הוא והיא וכן מוכרח מד' הספרי הכא דס"ל דפנחס נכנס בסכנה לקיים הדין דקנאין פוגעין בו וע"כ משום דהי' יודע דהוא להצלת ישראל שו"ר בפנים יפות סוף פ' בלק שהעיר בזה וכ' דבמקום דיש קידוש השם רשאי למסור נפשו ולא אדע מנ"ל זאת ולדעת הר"מ ז"ל ברור הדבר דרק בשלשה אלו אבל בכל התורה כולה הוי מתחייב בנפשו ואפי' לפ"ד התוס' דרשאי להחמיר על עצמו ה"ד אם כופין אותו לעבור אותו בקו"ע אבל בשוא"ת ובמקום שאינו אלא רשות לא מצאתי בשום מקום שיהי' רשאי ליכנס בסכנה ותימה שלא הביא כלל ד' הגמ' דילן שבאמת המתין פנחס עד שתשש כוחו של זמרי מבואר להיפוך ודעת הספרי ע"כ כדאמר

ומעתה י"ל דהירושלמי ג"כ ס"ל כספרי דכבר נתכהן וגם נכנס בסכנה לקיים הדין דקנאין פוגעין בו לכן שפיר ס"ל להירושלמי דהי' שלא ברצון חכמים ובקשו לנדותו לולא שקפצה עליו רוה"ק ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו' ויכפר על בנ"י שהיתה בזה הצלת ישראל וממילא הכל הי' כדין

וי"ל בזה בביאור הקרא שאמר נו הקב"ה לכן הנני נותן לו את בריתי שלום דהנה לכאורה י"ל שאע"פ שמה שנוגע לפק"נ הותרו כל איסורין שבתורה מ"מ לא הי' פנחס רשאי לעבור על איסור תורה הן לסכן עצמו שזה נגד האזהרה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם והן לטמאות עצמו מפני פק"נ עפמ"ש הר"מ ז"ל בפי' המשניות ביומא פ"ח מ"ו בנשכו כלב שוטה דטעמא דחכמים דס"ל דאסור להאכילו מחצר הכבד שלו דאינו מותר לעבור על איסורי תורה במקום פק"נ אלא רפואות טבעיות משא"כ רפואות שהמה מדרך סגולה אסור לעבור איסורי תורה אפ' במקום פק"נ: