כלי חמדה במדבר רכה

אינו נהרג בב"ד נהי דחיי"מ א"כ אי אתי עלה רק מצד יכול להצילו בא"מ ה"ה הכא דא"נ ובפרט אם נימא כדעת המזרחי דבנרדף עצמו אין קפידא ביכול להצילו בא"מ א"כ הכא א"נ דהוי רודף הרי הרודף הוי נרדף עצמו ול"ח כלל ביכול להצילו בא"מ אמנם נראה דמרן ז"ל סובר דהכא כ"ע מודים דנהרג בב"ד דל"ש בזה סברת הכ"מ בטעם הר"מ ז"ל דאינו נהרג וגם סברת הרא"ם ז"ל ל"ש בזה עכ"פ אין זה תפיסה כ"כ על המל"מ ופלא על מרן ז"ל בזה]

אך בעיקר הדבר לפ"ד האחרונים דבאיש ל"ש סברת יצרו אלבשי' כלל א"כ ראי' ברורה מהסוגיא כדאמרן דזה חשוב אונס אע"ג דיכול להציל א"ע בזה שלא יעשה מעשה עבירה וע"כ צריך לחלק בין זה להא דסמ"ל דהתם הוא באותו דבר כמוש"ל וזה מה שרצוני לבאר והי' זה שלום וברכה כנפשך וכו': פרשת פנחס

א) בירושלמי סנהדרין פ' הנשרפין פ"ז איתא בזה"ל תני שלא ברצון חכמים ופנחס שלא ברצון חכמים אמר ר"י בן פזי בקשו לנדותו אלולי שקפצה עליו רוה"ק ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, והנה ד' הירושלמי תמוהין מאוד הלא הלכה כן דבועל ארמית קנאין פוגעין בו וראיתי להג' בעל יפה מראה ז"ל שכ' דאמת כן הוא דאע"ג דהל' דקנאין פוגעין בו מ"מ אין רוח חכמים נוחה מהם ומ"מ מפני שהשעה צריכה לכך עשה פנחס מה שהוא שלא ברצון חכמים ולכן קפצה עליו רוה"ק אד"ק ותמוהין המה דלא מצאנו זה בשום מקום לומר דקנאין פוגעין בו אין רוח חכמים נוחה מהם ומה שנלענ"ד בזה דהנה בספרי מבואר דכאשר ראה פנחס זה המעשה שעשה זמרי אמר אין כאן אדם שיהרג או יהרוג נראה דפנחס מס"נ על זה והוא תמי' לענ"ד איך מותר להכניס עצמו בספק סכנה לעשות הדין דקנאין פוגעין בו דאינו אלא רשות ובאמת בגמ' דילן (ד' פ"ב ע"ב) מבואר דהמתין פנחס עד שתשש כחו נראה מבואר אע"ג דרצה לקנאות מ"מ עשה כדין שהמתין עד שתשש כחו ובאמת בגמ' דילן נראה דס"ל דלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי מדלא חשיב בין הניסים שלא הזו מדמם על פנחס אמנם הספרי דחשיב גם נס זה מבואר דס"ל דפנחס הי' כהן מקודם כן מבואר מלשון הספרי דקראו כהן בן כהן וכו' והנה נראה שאסור לכהן ליטמא עצמו לקיים הדין דקנאין פוגעין בו כיון דאינו אלא רשות וא"כ צ"ל דבאמת מצד הדין דקנאין פוגעין בו אסור הי' לפנחס להרוג את זמרי הן משום כהונה והן משום שנכנס בספק סכנה ומצ"ע דהוכח תוכיח הוא רק עד כדי הכאה ולא יותר והא דבאמת נכנס וסיכן א"ע ועבר על לאו דטומאת כהנים נראה דהוא הי' משום דפנחס ראה שבזה יהי' הצלת כל ישראל וכיון שהצלת ישראל תלוי בזה לא גרע מפק"נ שדוחה כל איסורין שבתורה לכן דוחה איסור דט"כ וחייב ליכנס בספק סכנה כדי להציל את כל ישראל ועי' בכסף משנה פ"א מרוצח בשם הגהות מיימוני דמחויב להכניס א"ע בספק סכנה כדי להציל את חבירו בפרט היכא שהדבר נוגע להצלת כלל ישראל נראה דכ"ע מודים לזה הן אמת שראיתי להגאון מדווינסק שליט"א בספר אור שמח פ"ז מה' רוצח ה"ח שהוכיח מלשון הר"מ ז"ל שכ' בזה"ל הגולה א"י מעיר מקלטו לעולם וכו' אפי' כל ישראל צריכין לתשועתו וכו' התיר עצמו למיתה שלכן הוסיף זה רבינו ז"ל שזה טעם למה אינו יוצא הלא פק"נ דוחה