כלי חמדה במדבר רכד

מהני וקשה מ"ר הא התם לא הוי אונס כלל כיון דאפשר בשאלה עיי"ש אמנם לענ"ד לק"מ דהא חזינן הכא גבי דין דקנאין דהמעשה הוא עבירה ובידו לפרוש מהעבירה אעפ"כ אמרינן כיון דרוצה לעבור העבירה לא יכול להציל א"ע בא"מ הוי אונס א"כ מכ"ש הכא גבי יקריב אותו דהשתא כופין אותו ליתן הקרבן אע"ג דבידו ליתשל מ"מ השתא דלא שאל הוי אונס וז"ב מאוד והא דכ' הרשב"ץ דל"ח גט מעושה היינו דהתם גבי גט אין אנו כופין אותו לגרש רק דנימא דהוי אונס מחמת השבועה ע"ז אמרינן דמחמת השבועה ל"ח אונס כיון דבידו לשאל ע"ז אבל היכא דהוא בעצם אונס עי"ז שכופין אותו נהי דבידו למתשל מ"מ כ"ז דלא שאיל הוי אונס וז"ב בעזה"י והוא מכ"ש מנ"ד ועיין היטב]

שבתי וראיתי בת' הרי"ם ח' חו"מ ס' ז' שהביא בשם המל"מ ה' רוצח הנ"ל שנסתפק ברודף אחר חבירו דניתן להצילו בנפשו מה הדין אם נהפך הרודף והרג להמציל אם נהרג עליו אם דמי לקנאין פוגעין בו דאם הרגו לפנחס לא הי' נהרג עליו עיי"ש שכ' לחלק בין קנאין פוגעין בו דהוא רשות ובין רודף דהוא מצוה לכן הרודפו אין לו דין רודף וכ' ע"ז מרן זצוקלה"ה בת' הרי"מ ז"ל ויש לתמוה על בעל מל"מ איך עלה ע"ד דרודף דנהפך והרגו יהי' פטור הא ביכול להציל באחד מאיבריו והרגו חייב ובזה הרודף שיכול להציל א"ע בזה שלא יעשה העבירה יניח ויציל עצמו ולא יהרגנו ועי"ד שרוצה לעשו' עבירה להרוג את זה יהי' פטור יותר אתמהא להעלות סברא כזו על ספר עכ"ל מרן זצוק"ל העתקתי לשונו הזהב מפני שאני מתמי' מאוד על ד"ק במה שמתפלא כ"כ על המל"מ הלא אותה הקשי' יש להקשות על הגמ' גבי זמרי דאמרינן דאם היה נהפך והרגו לפנחס לא הי' נהרג עליו אע"ג דיכול להצילו בא"מ עיד"ז שיפרוש א"ע מהביאה וע"כ זה לא חשיב יכול להצילו בא"מ כמוש"ל כיון דאם רוצה לעשות העבירה הוא אונס וא"כ הכ"נ דכוותי'

ולחומר הנושא נלע"ד לת' ד' מרן ז"ל עפמ"ש המרי"ט בת' ס' כ"א בשלהי דבריו לה"ר דהיכא דמביא את עצמו לידי אונס ל"ח אונס מהא דקיי"ל דלוקה וחיי"מ בעריות אע"ג דמבואר בכתובות פ' נערה דלכן תחלתה באונס וסופה ברצון מותרת דאמרינן יצרה אלבשה והוי אונס. א"כ תמיד יוכל להתנצל א"ע בזה דהוי אונס אך החיוב הוא על ההתחלה שהביא עצמו לידי כך ועיי"ש שכ' באמת דאם התרו בו בסוף יהי' פטור מה"ט דהוי אונס משום יצרא אלבשי' עיי"ש

ומעתה י"ל דהתם בזמרי שפיר אמרי' דאם נהפך והרגו לפנחס א"נ עליו משום דחשיב אנוס ולא מקרי יכול להציל בא"מ עי"ד שיפרוש מהעבירה דאמר' דיצרו אלבשיה והוי אנוס וכמו דאינו מועיל התראה בגמ"ב לדעת המרי"ט ז"ל מה"ט דלא מקרי אז יכול להצילו בא"מ ומ"מ קנאין פוגעין בו כיון שהביא עצמו לידי כך כמו בכל חיי"מ ב"ד משא"כ ברודף אחר חבירו להרגו או אפי' ברודף אחר הערוה דניתן להצילו בנפשו רק קודם דבעל ואז לא שייך עוד יצרו אלבשיה ושפיר לא חשיב אונם כיון דיכול להציל א"ע עיד"ז שלא יעשה העבירה הוי כמו יכול להצילו בא"מ

אך אם זאת כוונת מרן זצוק"ל לא הי' לו להרעיש כ"כ על המל"מ שבעיקר ד' המרי"ט יש לדון הרבה וכ"כ בזה בחידושינו ליבמות ועי' בנו"ב ח' אהע"ז ס' נ"ז שכ' דהיכא דאיכא התראה ל"ש כלל יצרו אלבשי' והביא סמוכין לזה מד' הגמ' יזכיר יום המיתה ובס' בית יעקב להג' מליסא ז"ל מחליט דבאיש ל"ש כלל הסברא דיצרו אלבשו שיהי' חשוב אונס עיד"ז א"כ מה קול הרעש על המל"מ [ובאמת בל"ז יש עדיין מקום לחקירת המל"מ לפ"ד הר"מ ז"ל דיכול להציל בא"מ