כלי חמדה במדבר רכג

ושוב ל"ח אונס וא"כ מוכח מזה כד' מורי הגאון ז"ל

אמנם לקושטא דמילתא אע"פ שמרן המרש"א ז"ל נראה ג"כ דסבר דקשית התוס' משחטו ונמצא טריפה עי' בד' שכ' לת' ראיות התוס' מסוגי' דלקמן דכוונת התוס' דה"ה דקשה משחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם ממנו

אמנם העיקר נראה בזה דטעות נזדקר בהציון וקושית התוס' הוא משחטו ונמצא שמשכו הבעלים את ידם אבל בשחטו ונמצא טריפה מודים התוס' דחשוב אנוס ועי' באחרונים בזה שהרגישו בד' התוס' הנ"ל אמנם בפירושו לא הרגישו מה שיש להצדיק ד' המרש"א אמנם העיקר כנ"ל

שבתי וראיתי די"ל דזה פלוגתת רש"י ותוס' בב"ק (דף מ"ו ע"א) במשנה שם דר"א ס"ל דא"ל שמירה אלא סכין ומסקינן בגמ' דה"ט דר"א דס"ל כדר"נ דאסור לקיימו עיי"ש וס"ל לרש"י ז"ל דר"א ס"ל דאפי' שמירה מעילה ל"מ לר"א כמבואר בד' מ"ה ע"ב בד"ה ר"א הוא דאמר במתניתין אין לו שמירה למועד אלא סכין ואפ' שמירה מעולה וכו' מבואר מדעת רש"י ז"ל דאפי' דשמרו שמירה מעולה ונפרץ הכותל והזיק ג"כ חייב ואע"ג דאנוס הוא על ההיזק מ"מ כיון דאסור לקיימו שוב לאו אנוס הוא ומחויב בהזיקו

אמנם התוס' שם (דף מ"ו ע"א) ד"ה טעמא דר"א כתבו דהא דר"א ס"ל דא"ל שמירה אלא סכין היינו לענין איסור אבל לענין תשלומין באמת פטור בשמרו שמירה מעולה כיון דלענין נזקין אנוס הוא ומה בכך דעבר על איסור דקיום מ"מ כיון דשמרו שמירה מעולה א"ח בנזקין ומבואר כדברינו אמנם למדקדק בלשון רש"י ז"ל בשילהי פרקין שכ' בזה"ל ה"נ האי לא ישמרנו לא יקיימנו הוא עכ"ל נראה מבואר מדבריו דמודה ג"כ לסברא זו דאם הי' איסור לחוד לא הי' מועיל לחייבו ממון כיון דע"ז אנוס הוא רק דרש"י ס"ל דהתורה חייבו ע"ז בפירוש באם לא ישחטנו אע"ג דישמרנו חייב בנזקין וכוונת הקרא בלא ישמרנו היינו לא יקיימנו, הא בלא"ה גם רש"י ז"ל מודה דזה שאסור לקיימו אינו מחייב אותו בתשלומין אם קיימו ושמרו שמירה מעולה דיכול לומר על איסור זה רציתי לעבור ועל ההיזק אנוס אני ודוק בכל זה

עוד נראה לה"ר ברורה לסברתינו הנ"ל ממה דמבואר בסנהדרין (דף ס"א ע"א) דאם הי' נהפך זמרי והרגו לפנחס לא הי' נהרג עליו כיון דפנחס הי' רודף שלו ואע"ג דקיי"ל דקנאין פוגעין בו כיון דאינו אלא רשות הו"ל רודף ועי' במל"מ פ"א מה' רוצח הט"ו בשם רבינו ירוחם ז"ל וקשה טובא לפ"מ דקי"ל דנהי דרודף ניתן להצילו בנפשו ה"ד באין יכול להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף אבל אם יכול להצילו בא' מאיבריו אסור להרגו וא"כ הכא דקיי"ל דאם פירש מהעבירה אסור להרוג אותו וא"כ אין לך יכול להצילו בא' מאיבריו גדול מזה שבידו לפרוש מהעבירה ויהי' אסור לפנחס להרגו וא"כ איך אפ"ל דהוי רודף וניתן להצילו בנפשו הא יכול להציל א"ע בזה שיפרוש מהעבירה והוא קשי' גדולה

א"ו כדכתיבנא דזה מקרי אונס כיון דרוצה לעבור עבירה זו וכשיעבור עבירה זו פנחס הוא רודפו וא"ל עצה אחרת להנצל ממנו אלא ע"י שיהרגנו הוי אונס לגבי הריגת פנחס א"ל דמים ואע"ג דבידו שלא לעשות העבירה מ"מ השתא דרוצה לעשות העבירה אנוס על הריגתו הוא וזה ראי' ברורה ומוכרחת בס"ד

וראיתי לחכם אחד שהקשה לפ"ד הרשב"ץ בת' דנשבע לגרש אין בו דין גט מעושה אע"ג דהוא מוכרח לגרש משום השבועה ז"א כיון דיכול למתשל עלי' לא חשיב אונס א"כ קשה על הא דרוצה הגמ' למילף דתלי' וזבין זביני' זבינא מיקריב אותו מלמד שכופין אותו וע"כ דתו"ז