כלי חמדה במדבר רכב

שכ' דבמלוה ע"פ אינו ברי הזיקא היכא דאומרים שקר כיון דיכול למפטר עצמו בטענות אחרות עיי"ש א"כ נראה דה"ה לענין הזמה כיון דיכול למפטר עצמו א"ח מדין הזמה ויש לפלפל הרבה בבירור ד"ז ואכ"מ

וא"כ דברינו נכונים בישוב ד' רש"י ז"ל דנהי דכשאינו אומר מזיד הייתי אינו מתחייב ע"פ עצמו מ"מ כיון דבמזיד יהי' פטור משום קלבד"מ שוב העדים יכולין לומר אנן לא חייבנו אותך כלל כיון דהי' בידך לומר מזיד הייתי והיית פטור לגמרי וא"כ הוי עדות שאאילה"ז ושוב ל"ש חיוב קנס כלל דבקנס צריך עדות שאיל"ה והכא תמיד העדים א"צ לשלם מדין הזמה כיון דיש להם טענה הנ"ל

ומעתה א"ש ד' רש"י ז"ל דמדר"ח א"ר די"ל דמיירי בנדה שלא בשעת ווסתה וא"נ לומר מזיד הייתי א"כ הוי עדות שאאיל"ה ושוב ל"מ לה קנס וע"כ דלא כרנבה"ק ומעתה כיון שביארנו לת' ד' רש"י ז"ל נתחזק סברתינו שכתבנו למעלה דדוקא סמל"ו הוי אונס אבל שלא בשעת ווסתה אע"ג דהוא מזיד באיסור אחר לא חשיב אונס וכנ"ל

ויש להביא ראי' לסברתינו מד' התוס' במס' שבת (דף ס"ט ע"ב) בד"ה הא מני מונבז הוא בסודה"ק שכ' ע"כ נראה כפירוש רבינו שמואל שהשיב לרבנן דשגגת קרבן לאו שמי' שגגה משכח"ל שגגת שבועת ביטוי לשעבר כגון שיודע ששבועה זו אסורה אבל א"י שיש בה לאו אבל סבור שיש בה איסור ותשוב שפיר האדם בשבועה בענין זה וכו' עכ"ל ועי' במהרש"א שביאר דבריהם דאם לא ידע כלל שיש איסור בשבועת שקר ג"כ נתמעט מהאדם בשבועה פרט לאנוס לכן צריך התוס' לומר דידע שיש איסור בשבועת שקר רק לא ידע שיש לאו בזה דאנוס לא הוי כיון דידע שיש איסור עשה בשבועת שקר ומזיד לא הוי כיון דשגג בלאו עיי"ש

ותמי' מאוד דלמה צריך התוס' לדחוק כ"כ דקסבר דיש איסור עשה בשבועת שקר מה דבאמת ליכא עשה כלל אמאי ל"כ בפשיטות דלא הי' ידע כלל דיש איסור בשבועת שקר רק זאת הי' ידע שאסור להגיד שקר אפי' בלא שבועה כי מאיסור דאמירת שקר הי' יודע רק דלא ידע דבשבועה יש איסור נוסף מצד עצמו א"כ שפיר הוי שוגג לענין השבועה ואנוס לא הוי דעכ"פ הי' אסור מצד דדיבור שקר אף בלא שבועה אסור ולא גרע שבועה מני' וא"כ אינו בכלל אנוס דעכ"פ השבועה הי' אסורה מצד דאסור לשקר וא"כ שוב אינו אנוס והוא הערה גדולה

אלא ודאי כדברינו הנ"ל דבכה"ג שפיר חשוב אנוס דנהי דהי' יודע שאסור לדבר שקר הנה זה הי' רצונו לעבור אבל על איסור דשבועת שקר הי' אנוס ונתמעט מקרא דהאדם בשבועה פרט לאנוס ולכן מוכרחים התוס' לומר דהי' יודע דש"ש אסור עכ"פ בעשה וז"ב מאוד בדעת התוס' בעזהי"ת

ויש להעיר עוד בענין זה מד' התוס' פסחים (דף ע"ג ע"א) בד"ה שחטו ונמצא טריפה בסתר שהקשו הא כל הפטור מצד טעה בדב"מ והא לא ע"מ ולכאו' תמי' מאוד למה צריך בזה הפטור מצד טעה בדב"מ ת"ל דאין לך אנוס גדול מזה שנמצא טריפה בסתר ואיך אפשר לחייבו ע"ז וע"כ צ"ל דכוונת התוס' לפמ"ש במס' סוכה להקשות על הא דשחטו ונמצא בע"מ חייב הא אפי' בתם ג"כ צריך להיות חייב דהא פסח בעי ביקור וכתב דביקור אינו מעכב עכ"פ הוא עשה איסור ששחטו בלא ביקור וס"ל לתוס' דוודאי איירי בחדא גווני דהוא הדין דד"ז דשחטו ונמצא טריפה בסתר ג"כ מיירי בלא בקרו כמו הרישא דשחטו ונמצא בע"מ דע"כ מיירי בלא ביקור ולפ"ז שוב אין לפטרו מצד אונס כיון דעכ"פ עשה איסור בשחיטתו שלא ביקרו