כלי חמדה במדבר רכ

וכיון דחזקה דא"א מע"ר מסייע שהי' בשוגג ואמרינן דסתמא הי' שוגג והי' מחויב לשלם וא"כ שפיר חייבין קרבן שבועה

לכן נראה דרש"י ז"ל ס"ל כדעת הגהות אשרי במעשה דפרג"א דלפטור מממון אדם מע"ר והטעם דחזקה זו לא אלים להוציא ממון על ידה ויוכל לטעון ברי לי נגד החזקה ועי' בהגהות מרדכי רפ"ק דסנהדרין וא"כ הכא יכול לטעון מזיד הייתי ולא יתחייב מצד קלבד"מ ולזאת אין תועלת בעדותן וא"כ מבואר מדעת רש"י ז"ל דאפי' בממון ל"מ חזקה דאאמע"ר שלא יוכל לטעון מזיד הייתי מכ"ש בקנס וא"כ נסתרו דברינו בישוב שיטת רש"י ז"ל

אך באמת ז"א דמלבד שאפי' נימא כן לא ית' שיטת רש"י ז"ל ואכתי יקשה לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דבפסולי עדות דרבנן כיון דמהני תפיסה חייבין קרבן שבועה וכבר תמה הקצוה"ח דא"כ אמאי במשביע את העדים שיבואו ויעידו שפלוני הדליק גדישי בשבת פטורין הא יש תועלת בעדותן לענין תפיסה דבקלבד"מ מהני תפיסה

אמנם האמת בזה כמוש"כ הג' מלאסק ז"ל בס' אהבת דוד סוף כלל א' דהנה חיוב ק"ש של העדים הוא משום שכובש עדותו א"כ דוקא בפסולי עדות דרבנן כיון דהם יודעים שפלוני חייב לו נהי דלא יהי' נאמנים אלא לענין תפיסה מ"מ חייבין להגיד מה שיוכלו להציל עכ"פ ושפיר חייבין ק"ש משא"כ בקלבד"מ דמדינא פטור ול"מ אלא תפיסה א"כ העדים מותרין לכבוש עדותן כדי שלא יתפסנו דנראה ברור דבכל חיוב תפיסה מותר לעשות התפעלות שלא יוכל חבירו לתפוס וא"כ ל"ש לחייבם בזה ק"ש וזה אמת וברור

ומעתה הדר"ל קושית האחרונים דמ"ר דהדליק הגדיש ביוה"כ לא אתי' כרנבה"ק דילמא מיירי שמשביען על שוגג וא"ל הא יכול לומר מזיד הייתי ולפטור מממון אדם מע"ר ז"א כיון דבקלבד"מ מהני עכ"פ תפיסה והכא הרי אנחנו משום החזקה יודעים דבאמת מחויב הוא לגמרי אלא שיכול לפטור את עצמו אך עכ"פ יהי' מהני תפיסה ושוב חייבין ק"ש כיון דיש תועלת בעדותן

אמנם כ"כ במק"א בישוב שיטת רש"י ז"ל דליכא למימר דמיירי בשוגג כיון דסת"מ רבי הוא ורבי ס"ל דיוה"כ מכפר על כל חיי"כ א"כ נראה דבשוגג ל"ש קלבד"מ כלל ואפי' בשבת שחל ביוה"כ ג"כ צריך להיות חייב בתשלומין דל"ש ח"מ שוגגין כיון דיוה"כ מכפר אפי' בשוגג דח"מ וא"כ אמאי קתני במשנה סתמא דאם משביע עדים דפלוני הדליק גדישו בשבת פטורין הא בשבת שהוא גם יוה"כ צריכין להיות חייבין א"ו דהמשניות מיירי במזיד וא"ל דסוף כל סוף כיון דיוה"כ מכפר על חיי"כ איך נשמע דלא כרנבה"ק ז"א דכשעושה עבירה במזיד נהי דיוה"כ מכפר מ"מ אינו מכפר אלא לאחר שעשה עבירה אבל בשעה שעושה עבירה אינו מכפר כמבואר בש"ס וא"כ בשעת העבירה יש עונש כרת ואמרינן קלבד"מ אך ז"ד במזיד אבל בשוגג כיון דהוא בלי דעת יוה"כ מכפר מיד ול"ש קלבד"מ כלל והארכנו בזה במק"א ואכ"מ

היוצא לנו מזה שכתבנו שאין לנו הכרח בדעת רש"י ז"ל דס"ל דחזקה דא"א מע"ר לא יועיל להוציא ממון וא"כ דברינו בשיטת רש"י ז"ל נכונים אך לאחר העיון נראה דהכא לא מיקרי ע"י עצמו לא מבעי' בנ"ד דגם במזיד חייב רק דהב"ד א"י לחייבו מצד קלבד"מ אם הוא מודה דהוא בשוגג אין זה מיקרי עפ"י עצמו כיון דעל החיוב איכא עדים רק דאם הוא מזיד אין הב"ד יכולין לחייבו מצד קלבד"מ וא"כ כשהודה דהוא שוגג ממילא נשאר בחיובו וא"ז מיקרא מתחייב עפ"י עצמו

וסברא זו מבוארת בריטב"א מכות שהקשה על הא דמעידין בא"א שזינתה דמתה ומפסדת כתובתה הא הוי עדות שאאיל"ה דאם הוזמו פטורין מתשלומי הכתובה משום קלבד"מ ות' כיון דחייבין לשלם ג"כ רק דקלבד"מ פוטרת אותן