כלי חמדה במדבר ריט

לומר מזיד הייתי כדאמר גבי אכילת חלב וכתב המרש"א לת' דהכא א"נ לומר מזיד הייתי משום דא"א מע"ר ודוקא באכלתי חלב דבשוגג איכא קרבן שפיר נאמן לומר מזיד הייתי די"ל לעשות תשובה נתכוין שא"ר הביא חולין בעזרה אבל הכא כיון דליכא קרבן א"נ לומר מזיד הייתי עיי"ש

ומעתה נראה עפמ"ש הריטב"א במס' שבועות (דף ל"ג ע"ב) דהיכא דאמר לא אנסתי אשה מעולם ובאו עדים שאנס אשה בפניהם אע"ג שהוחזק כפרן שזה בכלל פרט למרשיע את עצמו כיון דבהודאת קנס ממש פטור ה"ה בהודאה הבאה משום כפירה עכ"ל וא"כ נראה דה"ה הכא בחיי"כ א"נ דבמזיד אמרינן קלבד"מ ופטור מקנס וכיון דיכול תמיד לומר מזיד הייתי כיון דבחיי"כ בשוגג איכא קרבן ודמי לאכלתי חלב א"כ נראה דאפי' אם אומר דהי' שוגג הוי מתחייב ע"פ עצמו כיון דהעדים א"י לחייבו כיון דיכול לומר מזיד הייתי וא"כ שפיר אמרינן בגמ' דאתי לאפוקי מדרנבה"ק דא"נ דבמזיד אמרינן קלבד"מ וליכא קנס שוב גם בשוגג ל"מ לה קנס כיון דיכול תמיד לומר מזיד הייתי והוי עפ"י עצמו ואין אדם משלם קנס עפ"י עצמו וז"נ

ומעתה א"ש ד' רש"י ז"ל דדוקא במתניתן דמחייב קנס בבא על אחותו מוכרח להיפוך מדר"נ דא"ל דהמשנה מיירי בשוגג ז"א כיון דיכול לומר במזיד הי' הוי עפ"י עצמו וא"ח קנס משא"כ מר"ח דאמר הכל מודים בבא על הנדה לא נשמע דאתי לאפוקי מדר"נ די"ל דמיירי בשוגג וא"ל הא הוי עפ"י עצמו כיון דיכול לומר מזיד הייתי ז"א די"ל דמיירי בנדה שלא בשעת ווסתה דפטור מן הקרבן וא"כ שוב א"י לומר מזיד הייתי מצד אין אדם מע"ר ואם כן שפיר חייב בקנס ולא הוי על פי עצמו

אך לכאו' ז"א דמ"ט דפטור שלא בשעת ווסתה כיון דאנוס הוא וא"כ הכא דהי' מזיד על ביאת פנוי' שוב לא הוי אנוס וחייב קרבן גם שלא בשעת ווסתה ושוב הוי ע"פ עצמו

אמנם עפמ"ש למעלה א"ש דהכא הוי אנוס כיון דעל איסור נדה הוי אנוס ואע"ג דהי' מזיד על ביאת פנוי' מ"מ אין ענין זל"ז וא"כ א"ש ד' רש"י ז"ל וז"נ, והתוס' שכ' דקאי על ר"ח י"ל דאזלי לשיטתי' לפמש"כ בחידושינו לת' קשית המרש"א ז"ל הנ"ל מעל התוס' בהא דהקשו דאיך משכח"ל גלות הא יכול לומר מזיד הייתי אע"ג דא"א מע"ר דסברת התוס' כיון דהא דא"א מע"ר הוא מצד חז"כ ולא מהימן לומר שעשה במזיד א"כ ז"ד במקום שא"צ בירור גמור כמו לענין קרבן דגם ע"א יכול לחייב קרבן ה"ה דמהני הך חזקה דא"א מע"ר לחייבו קרבן אבל לענין גלות דכד"נ דמי' יכול לומר ברי לי שאני רשע ואיני חייב גלות ולא נוכל לחייבו גלות מצד אייאמע"ר וז"ב בכוונת התוס' ומעתה נראה דה"ה קנס דדינו כד"נ דצריך בירור גמור ועדות מיוחדת ג"כ ל"מ בי' א"כ נראה דה"ה דאין לחייבו קנס מצד דאאמע"ר אם הוא יטעון דהי' מזיד וזה נראה ברור בעזהי"ת ולפ"ז יקשה הא גם מדר"ח נשמע דלא כרנבה"ק דאע"ג דליכא קרבן יכול לומר מזיד הייתי שלא לחייבו בקנס וא"כ תמיד הוי ע"י עצמו

שבתי וראיתי דלכאו' יש להכריח דגם שיטת רש"י ז"ל דחזקה דא"א מע"ר אינו בירור גמור להוציא ממון על ידה דהנה האחרונים תמהו על שיטת רש"י ז"ל דס"ל דאפי' לרנבה"ק דחיי"כ פוטרין מתשלומין ה"ד חיי"כ מזידין אבל חיי"כ שוגגין אינן פוטרין מתשלומין מהא דמבואר בשבועות (דף ל"ג ע"א) על הא דמבואר במשנה דמשביע את העדים שיבואו ויעידו שפלוני הדליק גדישי ביוה"כ חייבין קרבן שבועה דהמשנה דלא כרנבה"ק דלרנבה"ק הוי כמו פלוני הדליק גדישי בשבת דא"ח קרבן שבועה משום דלא הוי כפירת ממון וקשה הא שפיר מצי אתי' כרנבה"ק רק דמיירי דהעדים יודעים שפלוני הדליק הגדיש ביוה"כ ואינם יודעים אם בשוגג אם במזיד