כלי חמדה במדבר ריז

שיחי' ששני הדינים אלו סותרים זא"ז לפ"מ דקיי"ל דהיכא דיכול להציל באחד מאבריו א"ל דין רודף ונהרג עליו כשהרגו לגמרי א"כ הכא כיון דריו"ח אמר מקודם דאם פירש זמרי והרגו פנחס נהרג עליו והיינו דדין קנאין פוגעין בו אינו אלא בשלא פירש הא כל שפירש שוב אסור להרגו וההורגו הוי רוצח גמור א"כ איך אמר ריו"ח דאם נהפך זמרי והרגו לפנחס אינו נהרג עליו מצד דפנחס הוי רודף הא א"ל יכול להציל בא' מאבריו גדול מזה שיפרוש עצמו ולא יעשה העבירה ושוב יהי' אסור פנחס להרוג אותו ואיך יכול לפטור את זמרי מדין רודף וה"ר מזה לדעת הריב"ש דבנרדף עצמו אפי' ביכול להציל בא' מאבריו אינו נהרג עליו אם לא שנימא כדעת הר"מ ז"ל דאינו נהרג עליו בדיני אדם אפי' ביכול להצילו בא' מאבריו את"ד וביקש חו"ד בזה

והנה מ"ש לת' עפ"י הר"מ ז"ל אינו מובן כלל דהרי מרן הכ"מ נתן טעם לד' הר"מ ז"ל משום שאין כוונתו אלא להציל ל"ש בי' התראה וזה ל"ש בנ"ד שבידו שלא לעשות העבירה וכן הריב"ש מודה בנ"ד דאין חילוק בין נרדף עצמו לבין אחר שבא להציל דעיקר סברת הריב"ש ז"ל דהנרדף עצמו א"צ לדקדק לראות אם יכול להציל א"ע בא' מאבריו של רודף כיון דבהיל על נפשו וזה ל"ש בנ"ד דהצלה שלו ברורה אם יפרוש מעבירה לא יהרגנו זה ולזאת קושיתו עצומה מאוד

אמנם אמת אגיד לו כי זה כביר כתבתי תשובה ארוכה לחכם אחד וחידשתי כלל גדול בדיני אונס וה"ר מסוגי' זו ע"פ קושית כ"ת הנ"ל לזאת הנני בזה להעתיק כל דברינו בענין זה כי יש בהם כמה הערות חדשות שלא נתבארו עוד בספרי האחרונים ואלה דברינו שם מכתבך קבלתי במועדו ותשואת חן חן לך על ברכתך וכו' ועד"ת אשר כתבת לי אם אמנם כי הנני מוטרד מאוד לעת כזאת וכו' בכ"ז לגודל אהבתך חמסתי לי מעט פנאי להשיבך חו"ד מד' היקרים ואתה תשמע ותבחר

הנה תוכן דבריך היקרים לת' קושית הגאון רע"א ז"ל בדרו"ח לכתובות (דף ל' ע"ב) על הא דמקשינן בגמ' מאי נפ"מ בין אביי לרבא זר שאכל תרומה ומקשינן והא מדאגבהה קני' וכו' והקשה הגאון ז"ל הא משכח"ל שכהן אחד הפקיד תרומה ביד אביו והיורש בא לירש ולא ידע מהפקדון והי' הכל בחזקת אביו דבזה לא מחייב מטעם מזיק רק מה שנהנה ושפיר פטור משום קלבד"מ כמבואר בכתובות (דף ל"ד ע"ב) היתה לו פרה שאולה וכו' כסבורים של אביהם משלמין דמי בשר בזול

וע"ז ענית ואמרת לת' דהנה הסברא דא"צ לשלם אלא מה שנהנה הוא משום דקסבר של אביו והרי אנוס הוא באכילתו ומעתה ז"ד אם הוא היתר אבל הכא דהי' תרומה וא"כ הי' אסור לאכלו משום תרומה ושוב אינו אונס על אכילתו ושוב אינו מפטר משום מזיק וה"ר לדבריך מהא דמבואר בשבועות (די"ח) דבסמוך לווסתה חייב בקרבן ולא הוי אנוס ועיי"ש ברשב"א דאע"ג דווסתות דרבנן מ"מ כיון דאסרו חז"ל שוב לא הוי אנוס א"כ מכ"ש הכא דאסור מה"ת לאכלו הוי מזיק ושוב יקשה מדלעסה קני' ויתחייב מטעם מזיק ת"ד

הנה כבר קדמך בזה מו"ר מאורן של ישראל רבינו הגדול האב"ד מקוטנא שליט"א בס' ישועות ישראל סי', ע"ב סק"ב שהביא בשם הריטב"א ז"ל כד' רעק"א ז"ל דהומ"ל כסבורים של אביהם הם דא"ח אלא מצד נהנה ותמה עליו ככל דבריך כיון דהזיד בתרומה חייב משום מזיק וכתב בפשיטות דה"ה אם הניח להם אביהם פרה שאולה וטבחה ביוה"כ דחייבין מדין מזיק דנהי דשגגו בממון מ"מ כיון דהזידו באיסור יוה"כ לא מקרי אונס וה"ר זו מסמלו"ו