כלי חמדה במדבר רטו

שמפני שיצרם תקפם על הזנות לכן עבדו ע"ז כיון דגם הזנות הוא איסור תורה ומסבב לעצמו האונס באיסור תורה בודאי אינו בגדר אונס ושוב ח"מ על ע"ז כיון דהי' בהתראה אך ע"ז טען זמרי בת יתרו מי התיר לך וא"כ מוכרח אתה להודות שזה איסור שנתחדש לאחר מתן תורה וא"כ כיון דיש להם טענת מודעה ויכולין לחזור מקבלת התורה א"כ הזנות היתר הוא ואע"ג דעל ע"ז גם ב"נ מצווה מ"מ כיון דזנות הותר להם שוב א"ח מיתה על ע"ז מצד יצרם תקפם והיו אנוסים מכח הזנות

ובאמת נראה דלכן בא לו שבטו של שמעון אצל זמרי בטענה שהוא יצילם משום דמסתמא ידעו שזמרי הולך בשיטה זו דאין להוכיחם על עבירה דע"ז מטעם זה דחזרו מקבלת התורה, וא"כ הזנות הי' היתר ושוב הוי על עבירת ע"ז אנוסים (וכ"כ לעיל פ' בהר אות ב' או"ק ב' לברר ענין זה דהיכא דבזה שמסבב לעצמו האונס עביד איסורא הוי בכלל רצון משא"כ אם זה הוי היתר הוי בגדר אונס עיי"ש)

אמנם באמת יש טעות בטענת זמרי וממ"נ הי' ח"מ דאם הי' דינם כישראל ולא הי' חוזרין מקבלת התורה הרי הוי רצון ואם חזרו מקבלת התורה ודינם כב"נ חייבין על ע"ז דכיון דחזינן דב"נ ל"צ התראה ע"כ דבב"נ אין טענת יצרא אלבשי' מהני לפטור אותם ממיתה א"כ בב"נ גם על אונס כזה שסיבב לעצמו להיות יצרו תוקפו חייב מיתה ואם התורה חייבה ב"נ בשוגג מפני שהי' לו ללמוד כמו שפסק הר"מ ז"ל בה' מלכים מכ"ש שחייב על אונס כזה שסיבב לעצמו להיות יצרו תוקפו בעבירה

ומעתה ימתקו לנו מאוד ד' ר' יודן שס"ל דהקב"ה אמר למשה קח את כל ראשי העם ותלה אותם מפני שלא מיחו בידן דר"י ס"ל דכמו זמרי כן שאר ראשי העם שלא מיחו הלכו בשיטה זו דחוזרין מקבלת התורה ויש להם דין ב"נ והזנות מותר וממילא אין ח"מ על ע"ז אך כיון דהאמת אינו כן ותייבין מיתה על ע"ז א"כ ממילא נתחייבו הראשי עם מיתה מפני שלא מיחו בידן כמו"ש הר"מ ז"ל בשכם שנתחייבו מיתה מפני שלא מיחו ביד שכם לזנות את דינה שזה בכלל דינים שנצטוו ע"ז ב"נ וא"כ לשיטת ראשי העם דיש להם דין ב"נ חייבין הם מיתה ומכאן מקור נפתח לשיטת הר"מ ז"ל דגם זה בכלל דינים

אמנם ר' נחמי' ס"ל דהקב"ה צוה לדונם בסנהדרין והיינו בעדים והתראה כמו כל דיני נפשות אמנם הקב"ה אמר אני אודיע החוטאים הכוונה היא להיפוך דאפי' על אותם שהי' עדים והתראה מ"מ אותם שלא חזרו מקבלת התורה ולא נתקו את עצמן משורש רק שיצרם תקפם לזנות ועי"ז באו לע"ז ועתה חזרו בתשובה חס עליהם הקב"ה וזה הי' ענין זריחת השמש לא לחייב מיתה אלא להציל ממיתה ולא נהרגו אלא אותם שחזרו באמת מקבלת התורה ונצמדו לבעל פעור (ואותן האנשים ניצולו ע"י ד') וכ"נ מדקדוק לשון המקרא בפ' ואתחנן עינכם הרואות את אשר עשה ד' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בע"פ השמידו ד' אלקיך מקרבך והיינו שהי' נראה לעין כל ע"י הענן שרק אותם האנשים אשר הלכו אחרי בע"פ היינו שנזרו מתורת משה אותם השמיד ד' מקרבך אבל אותם שחטאו רק מחמת שהי' יצרם תקפם ולא נתקו משורש נשארו אחר שחזרו בתשובה דביקים להקב"ה והא דנתחייבו סקילה ותליי' אע"ג דב"נ אין מיתתו אלא בסייף נראה דהענין הי' כמו דמצאנו בקבלת התורה דכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהי' קבורתכם וזה מיתת סקילה הרי שמיד בשעת קבלת התורה אם לא היו מקבלים את התורה הי' נסקלין ולכן גם השתא כל אותם שהיו עתה בדעה זו