כלי חמדה במדבר ריד

מהמותר לישראל לכן קמ"ל ר"י דז"א דדוקא כל המ' שנה קודם שנאסר סתם יינם של עכו"ם עד שבאו ישראל לא"י הי' אסור להקריב ממנו נסכים מצד דאינו מהמותר לישראל והטעם בזה כמו"ש בת' לח"א דהא דאמרינן בסוגי' דפסחים דף מ"ח ע"ב) דאיסור ד"א גרם אינו בגדר אסור לישראל ה"ד איסור מוקצה ביו"ט דהי' לו שעת הכושר רק שכ' התוס' מנחות (דף ו') דילפינן מטרפה לאסור אפי' בא"ל שעת הכושר ע"ז אמרינן דהיינו רק איסור גופו ולא מחמת שד"א גרם לו אבל איסור שלא הי' לו שעה"כ כמו חדש וסתם יינם אע"ג דיש היתר לאיסורן אסור מצד דאינו מהמותר לישראל והארכנו בזה ואכ"מ ועי' מ"ש בעיקר מחלוקת הר"מ והרמב"ן ז"ל בס' חמדת ישראל במקומו

ג) במדרש רבה על פסוק ויאמר ד' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם נגד השמש ר' יודן אומר אמר הקב"ה למשה קח את כל ראשי העם ותלי אותם מפני שלא מיחו בידן ר' נחמי' אומר אמר הקב"ה למשה הושיב להם בתי סנהדראות וידונו החוטאים אמר הקב"ה אני מודיע החוטאים כל מי שחטא ילך ממנו הענן וזורח עליו השמש הדא הוא דכתיב והוקע אותם נגד השמש עכ"ל המדרש

והנה צ"ב במאי פליגי וגם עיקר ד' ר"י צ"ע דהיכן מצאנו לחייב מיתה על שלא מיחו וגם צ"ע לסברת ר"נ דס"ל דהקב"ה ציוה לדון אותם עפ"י סנהדרין וכד' הספרי וגמ' דילן בסנהדרין ל"ה א"כ מסתמא נתחייבו מיתה עפ"י דין שהי' עדים והתראה וא"כ מה הפירוש שהקב"ה יודיע החוטאים ע"י זריחת השמש דמלבד דיש לעי' אם הב"ד יכולים לחייב מיתה עפ"י סימן כזה ותורה לאו בשמים היא וכללא הוא דא"ח מיתה כ"א בעדים והתראה. אמנם מלבד זאת אפי' א"נ כמו"ש המפרשים דכ"ז שלא נחתמה התוה"ק הי' מרע"ה יכול לדון עפ"י נבואה ורוה"ק אך לפי"ז ל"ש בזה סנהדרין ובתי דינין ועי' בסנהדרין ל"ה דמקשינן בגמ' על הא דהי' חולק להם בתי דינים אילימא משום דאין דנין שנים ביום אחד והאמר ר"ח דמיתה אחת דנין ועיי"ש ברש"י וא"נ כהמדרש דהקב"ה הודיע את החוטאים א"כ בודאי ל"ש בזה הענין דא"ד שנים ביום אחד כיון דהן ל"צ לעי' כלל בטעם ובחיוב מיתה כיון שהי' הכל עפ"י ד'

ומה שנלענ"ד בזה ונקדים להבין מה דאיתא בספרי ובגמ' דילן בסנהדרין (דף פ"ב) בא לו שבטו של שמעון אצל זמרי הרי אתה יושב בשלוה ואנו נדונין בהריגה ובגמ' דילן הגירסא אמרו לו הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק] עמד וכינס כ"ד אלף משבטו וכו' ובגמ' דילן תפשה בבלוירתה. והביאה אצל משה א"ל זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך נתעלמה ממנו הלכה וכו' והנה ד' חז"ל אין להם ביאור לכאו' דהרי הא דהיו נדונים למיתה הי' משום חטא ע"ז של בעל פעור וא"כ מה זה שהלך זמרי להציל בטענת זו אסורה או מותרת וגם טענת זמרי בת יתרו מי התירה לך אין לו ביאור דמ"ר מקודם מתן תורה וכשנתנה תורה נתגיירה עמו

לכן נראה כיון דמבואר בספרי דמקודם השקו אותם יין וע"י שהיין הי' בוער בהם רצו לזנות עמם ועיד"ז שיצרם אלבשם לזנות עבדו ע"ז ג"כ הכל למלאות תאותם ומעתה י"ל דאע"ג דהי' עדים והתראה וכ"כ הג' נוב"י ז"ל דבהתראה לא יכול לטעון טענת אונס דיצרא אלבשי' כיון דמזכירין יום המיתה הרי מתקרר תאוותו אך הכא כיון שנראה בחוש שהי' יצרם תוקפם ע"י היין וע"י הזנות והי' הכל באונס מכח יצרו תקפו ועיד"ז רצה זמרי לפטור אותם מן הדין

אך לכאו' ז"א כיון דגם הזנות הוא איסור תורה, א"כ אין תירוץ