כלי חמדה במדבר ריג

בר"ם ז"ל פ"ו מאמ"ז ה' ט"ו שכ' בזה"ל לוקחין כל קרבנות מן העכו"ם וא"ח להם לא משום רו"נ וכו' "עד שיודע בודאי שזה נפסל" עכ"ל הרי מבואר דמספיקא ל"ח לאוסרו לגבוה

וא"כ אא"ל כפירוש הרב ז"ל דעדיין יין ש"ג לא נאסר להם הכונה על יי"נ דממ"נ אם נחוש לזה אפי' אם לא נאסר להם הרי אסור לגבוה ואם לא נחוש לזה אפי' כבר נאסר להם ג"כ מותר להקריבו לגבוה דל"ח שנתנסך כ"ז שלא נדע בבירור כמו"ש הר"מ ז"ל

ולכאו' עלה בדעתי להצדיק ד' הגאון דברי אמת ז"ל שידוע שהי' רב גוברי' דכוונתו הוא שדוקא א"נ דלא נאסר עדיין יי"נ מה"ת ולא הי' בכלל תקרובות עכו"ם שאתקש למת אע"ג דלגבוה אסור מצד נעבדה בה עבירה מ"מ אין חוששין דמסתמא כ"ז שלא ידענו שנתנסך משא"כ א"נ דכבר נאסר להם יי"נ והרי הוא בכלל תקרובות עכו"ם דאתקש למת ולר"י ב"ב מטמא באוהל מה"ת א"כ הוי תמיד על היין שלוקחין מהעכו"ם ספק טומאה ג"כ וכיון דקיי"ל ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא א"כ אסור לגבוה מצד ספק טומאה ונהי דלהדיוט שרי דאיסור אינו נגרר בתר טומאה ונאמר דמספק מותר אבל להקרבה צריך להיות אסור וי"ל דר"ל כריב"ב ס"ל דטומאת ע"ז דאורייתא ולכן הכריח דעדיין לא נאסר יי"נ אך לפ"ז יהי' מוכרע שר' ישמעאל ס"ל דרבנן ס"ל דטומאת עכו"ם הוא מה"ת ואיך יאמר אביי בפשיטות בחולין (דף קכ"ט) להיפוך ועי' בתוס' פסחים (דף ע"ג ע"א) ובחולין (דף י"ג ע"ב) מ"ש בזה ולהנ"ל יהי' מוכרח דר"י ס"ל דלכ"ע הוא דאורייתא

לכן נראה עיקר כמו דס"ל להרב מהר"ש יפה ז"ל שכוונת ר"י על סתם יינם ומה דק"ל הא פשיטא הוא דסתם יינם אינו אלא מדרבנן לענ"ד נראה שדבר גדול השמיענו בזה שדוקא מפני שעדיין לא אסרו חז"ל סתם יינם לכן הי' מותר לנסכים משא"כ לאחר שנאסר סתם יינם אסור לנסכים ואע"ג דאסור רק מדרבנן מ"מ אסור לגבוה מצד דלא הוי מהמותר לישראל וקמ"ל דגם מה שנאסר מדרבנן אינו בגדר מהמותר לישראל ופסול לגבוה

ובפנימיות הענין י"ל ביתר ביאור דהנה הרמב"ן ז"ל הביא ראי' לפירושו דקאי על סתם יינם מהא דמבואר בפרקי דר"א שעמד פנחס והחרים בסוד שם המפורש שלא ישתו מיין ש"ג וע"כ דעל סתם יינם קאי דביי"נ למה צריך לחרם פנחס אמנם בס' לב שמח תמה על הרמב"ן ז"ל דא"נ דעל סתם יינם קאי ופנחס ומרע"ה עמו וסנהדרי גדולה גזרו על סתם יינם איך אפשר שלא פשט איסורו עד שבאו תלמודי שמאי והילל

אמנם כבר אנהיר לן עיינין בזה הגאון המקובל האלקי מוהר"ן שפירא ז"ל בס' יין המשומר דהנה מלבד זה לכאו' יפלא על פנחס איך הוא גזר גזירות לפני משה רבינו רבו ורבן של ישראל אמנם הענין הוא דאיסור סתם יינם יש לו מתירין וכל זמן שישראל על אדמתן ובהמ"ק קיים אין אחיזה לחיצונים ביין כלל ואינו אסור סתם יינם ולכן לא הי' יכול מרע"ה לגזור גזירת סתם יינם דגזירת מרע"ה א"א להתבטל וה"ה קיים לעולמי עולמים לכן היתה הגזירה ע"י פנחס כדי שתוכל להתבטל כאשר יהי' ישראל על אדמתן ובזה א"ש כל הסוגי' דמס' ע"ז דהי' צריך אח"כ לגזירת דניאל ואח"כ לתלמידי הלל ושמאי והמה קילורין לעינים להעיר לנו את הענין המסובך הזה

ומעתה כיון דאיסור סתם יינם יש לו מתירין סד"א דאינו איסור עצם רק כמו מוקצה ביו"ט דהוי איסור ד"א גרם לו ואינו אסור משום מהמשקה לישראל כיון דהוי רק איסור דרבנן ויש לו מתירין לא יהי' אסור משום דאינו