כלי חמדה במדבר ריב

שרצונה שיגלה את עצמו לו הלא זה שני עבודות נפרדות

ומה שנלענ"ד בכוונת הספרי דהנה הר"מ ז"ל והרמב"ן ז"ל נחלקו בכונת הספרי במ"ש דיין ש"ג עדיין לא נאסר להם אם הכונה על יי"נ או על סתם יינם דדעת הר"מ ז"ל דהכונה על יי"נ ולכאו' צריך להבין מנ"ל זאת להר"מ ז"ל דילמא הכונה על סתם יינם כאשר יראה פשטות הלשון

ונראה דהר"מ ז"ל הכריח זה דא"נ דכונת הספרי על סתם יינם משמע דאם הי' נאסר אע"ג דהוא רק איסור דרבנן מ"מ לא הי' עוברים על זה א"כ מה בכך דסתם יינם לא נאסר מ"מ לא הי' להם לשתות משום שמא נתנסך ליש ומה בכך דעדיין לא גזרו על סתם יינם משום בנותיהם הא זה דוקא ביין שידעינן שלא נתנסך לעכו"ם בזה צריך לבא לגזירה הא יין סתמא תמיד יש חשש דילמא נסכה אותו לעכו"ם ועכ"פ מדרבנן יש לחוש לזה ואפי' א"נ דבסתמא אין לחוש דילמא נתנסך מ"מ הכא כיון דהי' רוצים להכשיל את ישראל בודאי הי' צריכין לחוש א"ו דגם יי"נ עדיין לא נאסר להם כנלענ"ד כונת הר"מ ז"ל

אמנם דעת הרמב"ן ז"ל נראה דס"ל דלכן לא חששו ישראל לזה כיון דעבודת הפעור לא הי' בניסוך אלא בגילוי את עצמו לו א"כ ל"ש לחוש לניסוך כיון דאין זה דרך עבודה

ועפי"ז י"ל בטו"ט כוונת הספרי דהמואביות כשראו ששתו היין ול"ח דילמא נתנסך לעכו"ם הוכיחו מזה דישראל ס"ל כיון דאין דרך עבודה בכך אינו עבודה כלל ואין היין נאסר משום תקרובות עכו"ם אפי' אם נתנסך לכן אמרה לו השתחוה לפעור וכאשר השיב לה הישראל וכי לעכו"ם אני משתחוה השיבה לו כיון דא"ז דרך עבודתה א"כ ל"ח עבודה כמו דל"ח לניסוך מה"ט אך באמת ז"א דהרי על ד' עבודות אלו השתחואה וזביחה וניסוך וקיטור חייבין בכל כו"ם אפי' אם אין עבודתה בכך רק הא דשתו יינם משום דל"ח לניסוך אבל פשיטא דניסוך גם בפעור הוי עבודה ונאסר משום תקרובות עכו"ם וה"ה דהשתחואה הוי עבודה וא"ש המשך לשון הספרי ודו"ק היטב

ולפ"ז מוכח מד' הספרי כפירש הרמב"ן ז"ל דועדיין לא נאסר יין של גוים לישראל הכונה על סתם יינם אמנם ראיתי להגאון הספרדי בעל דברי אמת ז"ל שכ' להוכיח כפי' הר"מ ז"ל מד' המדרש שה"ש על פסוק שלחיך פרדס רמונים דאיתא שם בזה"ל מאין היו מנסכין ישראל כל מ' שנה במדבר ריו"ח אמר מן הבאר הי' מעלה להם. מיני דשאים, מיני זרעים, מיני אילנות ר' לוי אמר מן האשכול ורבנן אמרי ממה שתגרי גוים מוכרין להם תנא רבי ישמעאל עדיין לא נאסר יינם של גוים לישראל ומהר"ש יפה ז"ל הקשה לא ידעתי מה אתא לאשמעינן פשיטא דמדרבנן הוא

אמנם נראה דכונת ר"י להוכיח דרבנן סברי דעדיין לא נאסר יי"נ דאם הי' נאסר יי"נ לישראל לא הי' להקריב על המזבח מחשש ניסוך א"ד ז"ל ולענ"ד הד' צ"ע דאם באנו לחוש לניסוך א"כ מה בכך דעדיין לא נאסר יי"נ להדיוט מ"מ לגבוה בודאי אסור מה"ת כיון דנעבדה בו עבירה דנתנסך לעכו"ם בודאי אסור לגבוה כמו נעבד ועי' בחולין (דף קט"ו) בתוס' ד"ה חורש בשו"ח דמקרא דמאלה לא ממעט להתיר נעבדה בה עבירה לגבוה אלא בע"ח ואף עופות לא נתמעט א"כ מכ"ש יין שנתנסך לע"ז אפי' א"נ דאינו אסור להדיוט מ"מ לגבוה בודאי אסור וא"כ אכתי הי' להם לחוש שלא ליקח יינות מתגרי עכו"ם לניסוך וע"כ צ"ל דל"ח להכי וסתם יינם אינו חשש שנתנסך לע"ז כמו דקיי"ל דלוקחין מהם בהעות לקרבן וא"ח משום רו"נ ומוקצה ונעבד ועי'