כלי חמדה במדבר רט

שקדושה שני' לענין מצות התלויות בארץ לא בטלה לגמרי שפיר שמותר לאכול בשר אף בקר וצאן מצד הרחבת גבול של מצות התלויות בארץ ושמיטת קרקעות נוהג בארץ בזה"ז מה"ת לכמה פוסקים וגם נוכל לומר שהי' דעתם לעלות עם גלות עזרא ונותנים עליו חומרי מקום שילך לשם לירושלים והרחבת גבול לא הי' אז אף בירושלים כנ"ל

ובזה יתבארו דברי הרמב"ן בפירושו בפ' ראה וכן בחידושיו שאומר שהותר בשר תאוה רק לאחר ירושה וישיבה וקשה שפשט הלשון של ר' ישמעאל כשנכנסו ישראל לארץ הותר להם משמע שתיכף הותר להם וכן בודאי אף בשבע שכבשו לא היו סמוכין למשכן גלגל ולא הי' דומה למדבר ולמה נאסרו אך לטעם הנ"ל שפיר שלא הי' שייך מתן אדם ירחיב לו רק אחר ירושה וישיבה כשנתחייבו במצות התלויות בארץ ואולי ר' ישמעאל לשיטתו בקידושין שרק במקום שנאמר ביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה אבל ביאה סתם תיכף נתחייבו וא"כ לשיטתו נתחייבו בשמיטות ומעשרות תיכף ושפיר שגם בשר תאוה הותר להם מיד אבל לפי דקיי"ל שלא מנו שמיטין עד אחר ירושה וישיבה גם בשר תאוה לא הותר מקודם אף בהרחקת מקום וד"ל: ע"כ צויתי להעתיק למען אהבת כ"ת והנני דו"ש כ"ת באה"ר ומברכו שיברך ד' את גבולו: משה בהרה"ק מור"י זצללה"ה

והנה לאהבת כבוד ידידי הרה"ג שליט"א אשתעשע קצת בדבריו היקרים: מ"ש מזבחים (דף ק"כ) דס"ל לשמואל דהי' שחיטת חולין אע"ג דהי' בשעת היתר הבמות

לענ"ד נראה פשוט כיון דהי' בעת מלחמה עם הפלשתים ואין לך מלחמת מצוה גדולה מזו והותר להם כל איסורים לכן הותר להם איסור דבשר תאוה ואפי' לפ"ד הר"מ ז"ל דדוקא באין להם מה לאכול מ"מ כיון דהי' בלילה ולא הי' להם עצה לאכול בשר קדשים הותר להם איסור דבשר תאוה אם הי' רוצים לאכול בשר וז"ב ופשוט

וכ"כ בחידושינו לפרש ד' הרמב"ן ז"ל בפ' ראה בקרא דכי ירחיב וגו' את גבולך שכ' בזה"ל כי מיד לאחר שכבשו וחלקו הותר להם בשר תאוה עכ"ל שכוונתו דבשבע שכבשו ושבע שחלקו אע"ג דנראה פשוט דגם אז הותר להם בשר תאוה כמו שהותר להם כל איסורים במלחמת מצוה [ות' הגמ' לחלק בין שלל דידהו לשלל דידן אינה הלכה] מ"מ איסור בשר תאוה ביחוד לא הותר להם עד לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו והטעם בזה כיון דזה דהותר להם בשר תאוה הוא מצד ריחוק המקום כמבואר ברמב"ן ז"ל שם וביותר ביאור בקרא דאך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל שכ' בזה"ל אבל בבואם לארץ והוצרך להתיר בשר תאוה מפני הרחק המקום עכ"ל א"כ, ז"ד לאחר כיבוש וחילוק דנאסרו הבמות הותר להם בשר תאוה אבל בז' שכבשו ושחלקו דהותרו הבמות לא הותר להם בשר תאוה והוי ככל איסורים [דלא] דהותר להם בשעת מלחמה

ותמהני על הרה"ג שיחי' שכ' שאם נימא דהיתר בשר תאוה הוא רק מצד הרחקת המקום א"כ קשה דבירושלים וי"ב מילין מסביב כמחנה ישראל במדבר הי' צריכין להיות אסור בבשר תאוה והרי הרמב"ן ז"ל הזהיר בזה וכתב בזה"ל ואין טעם כי ירחק ממך המקום שיהי' מותר בהרחקת המקום בלבד שא"כ יהי' יושבי ירושלים אסורים בבשר תאוה אבל עם כל ישראל ידבר ויאמר להם כי כאשר ירחיב השם את גבולם ולא תהיו כולכם יושבים סביב למשכן כאשר אתם היום במדבר יהי' לכם בשר החולין מותר כי א"א שתלכו כולכם ממקום רחוק אל המקום אשר יבחר ד' ותזבחו זבחים שלמים כל מה שתאכלו, עכ"ל: