כלי חמדה במדבר רו

לעולם שוחטין וצ"ע הלשון ועכשיו שגלו נראה דדוקא בגלות דהשתא הוי ס"ד דחוזרין לאיסורן הראשון אבל לא בגלות בבל וקשה מ"ש בין גלות בבל לגלות דהשתא

אמנם להנ"ל י"ל כיון דס"ל לר"י דק"ר לא קידשה לעתיד לבוא א"כ לאחר שגלו בטלה בין קדושת המקדש ובין קדושת הארץ וא"כ הותרו הבמות בכל מקום וא"כ באמת חזרו לאיסורן הראשון בלי שום ספק כיון דיש להם היתר במות ומקרבי טפי אמנם עכשיו שגלו בקדושה שני' דס"ל לר' יוסי דקדושה שני' לא בטלה ודעת הראב"ד ז"ל בפ"ז מבית הבחירה דהיינו רק קדושת הארץ אבל קדושת המקדש בטלה א"כ עתה נהי דהותרו הבמות מ"מ ה"ד בא"י אבל בחו"ל אסורין הבמות לפי"ד מר"ח אלפנדרי ז"ל וכיון דגלו עתה מא"י ואין להם עצה בבמות לכן אמרינן דלעולם שוחטין וע"ז מקשה ר"י כיון דאמרת דבזמן הבית אע"ג דלא הי' אלא ט"ו יום מירושלים מ"מ הוי בכלל כי ירחק ממך הדרך א"כ השתא כשגלו למדינות רחוקות מא"י ומרחקי טפי ממקום היתר הבמות לא כ"ש דמותר בשר תאוה ומת' קושית התוס'

אך לפי"ז מבואר להיפוך מד' הרס"ג ז"ל דכיון דא"א בחו"ל בבמה בשר תאוה מותר בחו"ל אמנם י"ל דדעת הרס"ג ז"ל דדוקא בחורבן בית שני כיון דהגלו למדינות רחוקות הוי בכלל דמרחקי מא"י והותר להם בשר תאוה אמנם בחורבן בית ראשון אפי' א"נ דל"ב אלא קדושת המקדש אבל קדושת הארץ לא בטלה וכמו שנראה גם מדעת רש"י מכות (דף י"ט) שם דדעת ר' ישמעאל דזה פשיטא דקדושת הארץ לא בטלה וא"כ אפי' כשהותרו הבמות לא הותרו אלא בא"י מ"מ כיון דבבל סמוכה לא"י כמבואר בר"מ ז"ל רפ"א מה' תרומות לא הוי בכלל כי ירחק ממך המקום ואסור להם בשר תאוה בבבל רק שצריך לילך לא"י להקריב בבמה בשר שלמים ודוקא עכשיו שגלו בריחוק מקום פשיטא דמותר בשר תאוה ולפי"ז דברי הרס"ג ז"ל מבוארין בש"ס ונסתייע שיטת הר"ח אלפנדרי ז"ל שאל"כ הדר"ל קושית התוס' כיון דמותר להקריב בבמות אמאי פשיטא לי' לר"י דהוי בכלל מרחקי טפי

ויש להעיר קצת לר"י דס"ל בכתובות (דף קי"א) דכל העולה מבבל לא"י עובר בעשה דשמה יהי' א"כ אע"ג דסמוכה בבל לא"י מ"מ הוי בכלל דמרחקא כיון דא"א לעלות לא"י להקריב בבמה ועיי"ש בתוס' דעיקרא דקרא בגלות בבל א"כ נראה דבגלות בבל הי' דרשה גמורה שהי' אסור לעלות לא"י ואולי י"ל דלא נאסר אלא דרך קבע אבל דרך עראי לילך לא"י להקריב שלמים ע"מ לחזור אינו עובר בעשה זו וי"ל עפמ"ש במק"א שמדעת הר"מ ז"ל פ"ה ממלכים נראה דס"ל דלהלכה אמרינן דהך קרא דבבלה יבואו ושמה יהי' לא אתא לאסור אלא שאר הארצות אמנם א"י אינו בכלל זה כיון דאיכא עשה דישיבת ארץ אינו נאסר ע"פ נביא כקושית הג' בעל מגילת אסתר ז"ל במ"ע ד' לדעת הרמב"ן ז"ל ועי' בלח"מ שם ולענ"ד נראה כמו"ש, א"כ להלכה לא קיי"ל כר"ז בדין זה ויש להאריך עוד בכ"ז ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא לבאר שדברי הג' ר"ח אלפנדרי ז"ל יש להם מקום ואין לדחותם כלאח"י אם כי מד' הרמב"ן ז"ל לא מוכח כלל שכוונתו על במה קטנה די"ל דכוונתו על במה גדולה דוקא ודלא כדברי אמת שמכריח מזה כשיטת המר"ח אלפנדרי וכבר הרגישו בזה בס' סד"ט שם

אחרי כתבי כ"ז הראה לי מופלג אחד בחת"ס חולין (דף טו"ב) שהביא דברי הרס"ג ז"ל ופירש ג"כ דדעתו דס"ל דקדושה ראשונה שבטלה הותרו הבמות ומ"מ אסור להקריב בחו"ל מפני טומאת ארץ העמים או מפני המלכיות ומ"מ נאסרו