כלי חמדה במדבר רה

נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחרי' היתר אף נחלה יש אחרי' היתר וכוונתו דהלימוד הוא רק על קדושת המקדש דבטלה כמו קדושת שילה דבטלה וממילא קיל הוא לענין היתר הבמות ממה שהי' לאחר שילה דלאחר שילה נהי דקדושת המשכן בטלה מ"מ קדושת הארץ לא בטלה ולא הי' מותר במה אלא בא"י אבל לאחר חורבן כיון דקדושת הארץ בטלה וזה ידעינן מסברא כיון דהי' ע"י כיבוש ממילא כשנכבשה ע"י נ"נ בטלה קדושת הארץ וכיון שמבואר מהקישא דנחלה למנוחה דגם קדושת המקדש בטלה ודלא כדעת הר"מ ז"ל פ"ו מה' בית הבחירה הט"ו ט"ז עיי"ש היטב א"כ ממילא דגם בחו"ל מותרין להקריב בבמה ולכן מקריבין בבית חוניו אע"ג דהוא בחו"ל וז"ב ופשוט

ולמ"ד דק"ר ק"ל וק"ל לבא בין קדושת המקדש ובין קדושת הארץ ג"כ מודים הגאונים ז"ל דל"ש הקרבה בבמה כלל אפי' בא"י ולא יתכנו דבריהם אלא בא"י בשעה שהי' מותרין הבמות וכן בזה"ז למ"ד דק"ר ק"ל וק"ל לבוא דוקא לענין קדושת הארץ אבל קדושת המקדש בטלה והוי נחלה ממש כמו מנוחה דא"י נשארה בקדושתה וכמו"ש תוס' זבחים (דף ס' ע"ב) ד"ה מאי קסבר או לדעת הראב"ד ז"ל פ"ו מה' בית הבחירה דלמ"ד קדושה שני' קדשה לעת"ל היינו רק קדושת ירושלים אבל קדושת המקדש בטלה לדידהו צ"ל דגם בזה"ז אינו מותר בחו"ל אלא קרבנות עכו"ם אבל קרבנות ישראל אינן מותרין בבמה אלא בא"י וזה מוכרח בכוונת מר"ח אלפנדרי והדברי אמת ולמדתי עקרי דברים אלו מדברי הגאונים ז"ל בס' סדרי טהרות על כלים (דף מ' ע"א) ובהקדמה שם אלא שבדברינו נתישבו ד' המר"ח אלפנדרי שלא יקשה עליו ממגילה (דף י') ועיי"ש היטב ותבין דברינו

והנה אף שהדין הוא חידוש גדול כמו שהאריכו הגאונים ז"ל שם הנה מצאתי ראי' לזה מד' הפירוש המיוחס לרס"ג ז"ל על דניאל י' פסוק ג' לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי שכ' שם בזה"ל גם דעתי לומר על בשר דגים ועופות תורים ובני יונה איל וצבי וכיו"ב הוא אשר לא באו אל פיו כל אותן שבועים דהתאבלו על ירושלים "שאם תאמר בשר בקר וצאן לא יתכן לומר כן לפי שלא אכלו בני הגולה בשר בקר וצאן בגלות בבל כי לא ראוי להשחט כ"א בשעריך בארץ הקדושה למען זרוק הדם וקטר החלב" עכ"ל

מבואר מד"ק דבר נפלא מאוד דבבבל לא היו אוכלין בשר תאוה והי' מחויבין לאכול בשר שלמים בא"י ואינו מובן כלל ביאור הדברים לכאו' אלא דס"ל דכמו דלר' ישמעאל הי' אסורין במדבר בבשר תאוה כיון דהיו יכולין לאכול שלמים ורק כי ירחק ממך המקום ונאסרו הבמות אז הותר להם בשר תאוה ה"ה לאחר חורבן הבית שבטלה קדושת הבית הותרו הבמות אז נאסר להם בשר תאוה אמנם ס"ל דרק קדושת הבית בטלה אבל קדושת הארץ לא בטלה וכ"ד התוס' זבחים הנ"ל בפירוש ק"ר ק"ל וק"ל לבוא דהיינו רק קדושת הארץ והותרו הבמות כיון דקדושת הבית בטל אמנם כיון דקדושת הארץ לא בטלה לא הותרו הבמות אלא בא"י לכן ס"ל דהי' אסור לגמרי בשר בחו"ל כיון דלא הי' עצה ע"י במה דבחו"ל אסורין במות ומבוארין לגמרי דברי מהר"ח אלפנדרי ז"ל כמו שביארנו דבריו וע' בתוס' חולין (דף י"ז ע"א) ד"ה וכ"ש השתא דארחיקו להו טובא שהקשו למה דמבואר במכות (דף י"ט ע"א) דר"י ס"ל דק"ר ל"ק לעתיד לבוא א"כ הותרו הבמות וא"כ הרי אדרבה אקרובי להו טפי ונשארו בקשי'

ולהנ"ל י"ל בשנדקדק בלישנא דאמר רבה ר"י הוא וכו' משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה ועכשיו שגלו יכול יחזרו לאיסורן הראשון לכך שנינו