כלי חמדה במדבר רג

וא"כ י"ל דמשו"ה לא נטמאו לנו"א ויש להאריך עוד הרבה בזה ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא להראות שד' הטור שמשכן הי' לו דין מחובר לקבלת טומאה יש לו מקום גדול ומוכח כן בש"ס

והנה לעיל הבאנו דברי הרמב"ן ז"ל שכ' דעפ"י הפשט נראה לפרש דאת משכן ד' היינו טומאת ביהמ"ק ומקדש ד' היינו אוכל קדשים בטוה"ג והזהיר כאן דבט"מ ל"מ טבילה גרידא ואם אכל קדשים ולא הזה עליו ג' וז' חיי"כ

ועפ"ז נ"ל לת' מה שיש לדקדק במקראות שבקרא דאת מקדש ד' כתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ודרשינן בריש ערכין למעט קטן מכרת עיי"ש וקשה אמאי לעיל מני' בטומאת משכן לא כתיב איש למעט קטן אמנם לד' הרמב"ן ז"ל י"ל בטו"ט דהנה התוס' תמהו דל"צ קרא למעט קטן מכרת מהכ"ת לחיי"כ כיון דקטן אינו בר דעת ועיי"ש בתוס' שתמהו ע"ז דבעריות ג"כ צריך קראי למפטר קטן מכרת אמנם י"ל דאע"ג דקטן אינו בר דעת ול"צ קרא למפטרי' מעונש מ"מ בעריות דמתעסק חייב בהן י"ל דהנאה הוי כמו כוונה וגדולה מזה כתב הר"ן ז"ל דה"ט דמצה א"צ כוונה דהנאה עולה במקום כוונה ולכן צריך קרא למפטר קטן מכרת ולכן דווקא בקרא דאת מקדש ד' דקאי על אכילת קודש בטוה"ג דמתעסק חייב בי' משום שנהנה צריך לכתוב איש למפטר קטן מכרת משא"כ לעיל גבי משכן דקאי על נכנס למקדש בטומאה ל"צ למעט קטן ונסתייע מזה פירוש הרמב"ן ז"ל

והנה ברא"ש הביא בשם יש מפרשים דהקרא ממעט אם נטמא בעודו קטן ונכנס למקדש כשהגדיל א"ח כרת אמנם הרא"ש ז"ל דחה זה דמהכ"ת נאמר כן אמנם לת' דברי הי"מ שלא יהי' תמוהין כ"כ י"ל דס"ל דמה דאמר קרא ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה אין הכוונה על כרת ממש דהרי כרת אינו אלא במזיד והי' צריך קרא לפרש דז"ד אם נכנס למקדש במזיד אך הכוונה שהוא בגדר כרת דיש עליו עבירת כרת ונפ"מ דבשוגג חייב חטאת (וכבר ראיתי באחרונים שכ' לת' כן קושית התוס' דלמ"ל קרא בעריות והכא למעט קטן מכרת דת"ל דאינו בר עונשין די"ל דצריך קרא למעט דאינו בגדר כרת כלל ונפ"מ דא"ח חטאת בשוגג ועי' בר"מ ז"ל פ"ט משגגות ה"ג דמחייב קטן בן ט' באשם ש"ח אלא שאינו מביאו עד שיגדיל וה"א דגם בחטאת דינא הכי ולכן צריך קרא למעט דקטן אינו נכלל כלל בגדר כרת ואינו דומה לפחות מבן כ' דאע"ג דאינו בר עונשין בשמים מ"מ בחטאת איכא וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ)

ומעתה י"ל עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' ויקרא דענין זה דחייבה רחמנא קרבן בשגגה על העלם טומאה באכל קודש או שנכנס למקדש הוא חידוש כיון דהוי טעה בדב"מ וצריך להיות פטור ומעתה י"ל דא"ל בו אלא חידושו דדווקא כשנטמא כשהי' גדול דהי' עליו מיד החיוב לטבול כשירצה לכנוס למקדש ולאכול קדשים לכן אם נכנס למקדש או אכל קודש אח"כ בהעלם טומאה חייב קרבן משא"כ בשנטמא בקטנותו דלא הי' לו חיוב ודעת שיטבול שוב פטור בגדלותו כשיכנס לקודש בהעלם טומאה משום טעה בדבר מצוה וי"ל דקאי אליבא דר"ע דס"ל דרק על העלם טומאה והוי תמיד טעה בדב"מ

הן אמת שיש לעי' קצת א"נ דכוונת המקראות לכלול שוגג לענין חיוב חטאת א"כ מה מקשינן בגמ' ליכתוב רחמנא מקדש ול"ב משכן לפי"מ שהעיר הג' רעק"א ז"ל בת' דאיך מחייב קרבן על העלם מקדש הא הוי מתעסק כמו"ש התוס' בשחט בחוץ בהמת חולין וקסבר שהוא קודש דהוי מתעסק

אמנם לענ"ד נראה דלק"מ דהנה כבר תמה הג' מוהר"מ בנעט ז"ל