כלי חמדה במדבר רב

על טומאת עכו"ם צריכין הזאה אפי' בציבור מ"מ כיון דזה חידוש דין שנימא דאע"ג דטומאה הותרה בציבור ואפי' בטומאת מגע אעפ"כ יהי' צריך הזאה אמרינן א"ל בו אלא חידושו ולא קשיא מפני מה לא נצטוו זה מקודם כמו שלא קשי' על טבילת כלים שלא נצטוו מקודם מה"ט וז"מ בכוונת הרמב"ן ז"ל

ומעתה י"ל כיון דכלי המשכן כשנטמאו בטומאת חרב ה"ה כחלל גם הי' צריך לומר בהו טומאה הותרה בציבור דאל"כ א"א הי' להדליק את המנורה דהרי השמן נטמא מהמנורה וכיו"ב כל עבודת הכהנים וכיון דע"כ הי' צ"ל בהו טומאה הותרה בציבור וכיון דחרב ה"ה כחלל א"ב אלא טומאת מגע וכיון דאמרת דהותרה בציבור לא היו הכהנים טמאים ולא היו צריכין הזאה שזה חידוש דין שנתחדש אח"כ דאפי' בטומאת מגע והותרה בציבור מ"מ הטומאה לא נפקע וצריך הזאה ג' וז' אבל מקודם הוה ס"ל דטומאה הותרה בציבור היינו דהותרה לגמרי בפרט במקום דל"ש אלא טומאת מגע ומשא. ועפ"ז מובן קצת הענין דספ"ט ברה"ר ספיקו טהור לגמרי דבזה נשאר הדין כמות שהי' בטומאת ציבור מקודם שנתחדש דהטומאה אינה נפקעת ועי' היטב בזה כי הוא ענין חדש בעזה"י

ובת' לח"א כתבתי שא"נ כד' הטור דהא דהמשכן לא נטמא היינו רק משום שהי' עליו תורת מחובר אבל הכלים באמת נטמאו א"כ השלחן והמנורה ומזבח הזהב הי' מטמאים מצד חרב ה"ה כחלל וכ"כ הגאון בעל פנים יפות ז"ל בפ' תרומה ופ' תצוה דהשלחן והמנורה היו טמאים וא"כ א"א הי' לעבוד עבודה במקדש בלי טומאת אהרן והקרבנות דחרב ה"ה כחלל מטמא אדם ורק דטומאה הותרה בציבור וכ"כ הג' בפנים יפות ז"ל שם בענין שמן המנורה עיי"ש וי"ל בזה פירוש הת"כ בפ' שמיני בקרא ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן מכאן אמרו "שהכהנים" (כן גירסת הראב"ד ז"ל בפי' לתורת כהנים וכ"נ עיקר) אין מטמאין למתים והוא פלא וע' בראב"ד ז"ל שנדחק בביאור הדברים

אמנם לענ"ד נראה פירוש הדברים דהנה לכאו' יש לעי' לפ"מ דנראה בתוה"ק בטעם איסור ט"מ לכהנים משום כי את לחם אלוקיך הוא מקריב וצריך שיהי' בטהרה א"כ מה הדין אם המקדש וכליו ג"כ נטמאו בטומאת מת וא"א לעבוד עבודה אם לא יטמאו ויהיו מוכרחים לעבוד העבודה מצד טומאה הותרה בציבור א"כ שוב י"ל דמותרין לטמאות למתים כיון דממ"נ אם לא יעבדו במקדש לא אכפת לן בטומאתם ואם יעבדו בלא"ה יהי' טמאין

אמנם מכאן מוכח דהרי כל כלי המשכן נטמאו משום חרב ה"ה כחלל וא"כ למ"ל עבודה בלי טומאה ואעפ"כ לא טמאו את עצמן אלא מישאל ואלצפן וא"כ מוכרח מכאן דאיסור טומאת כהנים היינו משום שהם כהנים ולא משום שעבודה יהי' בטהרה וזה פירוש התו"כ מכאן אמרו "שהכהנים" אינן מטמאין למתים היינו דאיסור טומאה הוא מפאת שהם כהנים ולא מפאת העבודה במקדש

וי"ל עוד באופן אחר דהי' קשה להתו"כ כיון דבלא"ה אם יעבדו העבודה יהי' נטמאין בחרב ה"ה כחלל וא"כ אמאי לא טמאו א"ע לנו"א וע"ז אמר התו"כ מכאן אמרו שהכהנים אינן מטמאין למתים דוקא אבל בטומאת חרב ה"ה כחלל אינן מוזהרין ולכן לא טמאו את עצמן לנו"א ויהי' א"ש גם גירסא דילן מכאן אמרו שאינן מטמאין "למתים" איברא דזה רק אם נימא דחרב ה"ה כחלל מטמא באוהל ג"כ אבל א"נ דחרב ה"ה כחלל אינו מטמא אלא במגע א"כ נהי דהכלים שבהיכל נטמאו אבל מזבח הנחושת שבחצר העזרה לא נטמא שדינו כמחובר א"כ הי' יכולים לעבוד בטהרה להקריב כל הקרבנות בעזרה.