כלי חמדה במדבר ר

מתו בא' בניסן ונטמאו הכלים שבהיכל לדעת ר"ע שמתו בפנים דהיינו בהיכל וא"כ המנורה נטמאה וכיון דהי' צריך בכל יום הטבת המנורה והדלקתה וזה א"א בלתי נגיעה במנורה וחרב ה"ה כחלל מטמא במגע וצריך הזאה ג' וז' לדעת הר"מ ז"ל (וסובר כדעת הרמב"ן ז"ל בחדא דאינו מטמא אלא במגע אמנם במה שסובר הרמב"ן דאע"ג דטמא ז' א"צ הזאה בזה פליג הר"מ ז"ל וס"ל דלענין מגע דינו כנוגע במת ממש עי' בפ"ה מטומאת מת ותמצא מבואר כן

ובאמת הרמב"ן ז"ל כנראה ג"כ לא ברירא לי' ד"ז שאם כי בפרשתינו בקרא דעל פני השדה נראה מבואר דס"ל כן והוא הרמב"ן שרמז עליו מרן הכ"מ ז"ל בה' טומאת מת שם וכן כתב בחידושיו לב"ב עיי"ש. אמנם לקמן בפ' מטות בקרא דכל הורג נפש וכל נוגע בחלל נראה שמודה דחרב ה"ה כחלל הוא גם לענין דצריך הזאה עיי"ש) וא"כ קודם ח' בניסן א"א הי' להם שלא להתטמאות אהרן או בניו כל מי שהדליק את המנורה ורק מח' בניסן ואילך כאשר הזו בז' בניסן על המנורה וטהרה שוב לא נטמאו אם כן הי' יום ז' שלהם בי"ד

וא"כ תמי' מאוד על ר"ע דס"ל מישאל ואלצפן היו וזה קשה דהא היו יכולין ליטהר אמאי לא אמר דהי' אהרן או א' מבניו זה שהדליק את המנורה ביום ז' בניסן דנטמא בנגיעת המנורה והי' צריך הזאה בי"ד בניסן וע"כ צ"ל דדוקא טמא מת עצמו אין שוחטין וזורקין עליו בז' שלו אבל אהרן ובניו דלא נטמא אלא בטומאת חרב ה"ה כחלל אע"ג דצריך הזאה מ"מ כיון שהוא טומאה שאין הנזיר מגלח עליו שוחטין וזורקין עליו בז' ומוכרח מזה דהר"מ ז"ל ס"ל כהטור דהמשכן בעצמו לא נטמא שהי' לו דין מחובר רק הכלים נטמאו וכיון דחרב ה"ה כחלל אינו מטמא באוהל אלא במגע אין הנזיר מגלח עליו ואין הכהן מוזהר עליו ולכן היו יכולין לעשות הפסח

ואם כנים הדברים יש לתמוה על המזרחי ז"ל שכ' בפ' צו בקרא דקח את אהרן ובריש פ' שמיני דר"ע ס"ל דמישאל ואלצפן היו הטמאים לנפש אדם שנטמאו במיתת נו"א וכתיב ולא יכלו לעשות ביום ההוא הא למחר יכולין לעשות וע"כ הי' שביעי שלהן בערב פסח וס"ל לר"ע דיום שמיני היינו שמיני בניסן עיי"ש שהאריך בזה והנה אם הי' לפניו גירסא כזו בספרי דרבי עקיבא דריש ג"כ ביום ההוא אנן מה נענה אבתרי'

אבל כפ"מ שאנו רואין הגירסא לפנינו בספרי ובש"ס סוכה (דף כ"ו) נראה פשוט שאינו כן וכנראה שהמזרחי כתב כן מעצמו שהי' קשה לו מפני מה נאיד ר"ע מלומר דהיו נושאי ארונו של יוסף כיון דאם נימא דהי' בר"ח ניסן גם הם כבר היו יכולין ליטהר ולכן הכריח מזה המזרחי דר"ע דריש ג"כ ביום ההוא וס"ל דמיתת נו"א הי' בח' בניסן וממילא הי' שביעי שלהם בי"ד אמנם לפ"ד הנ"ל אאל"כ בדעת ר"ע דס"ל דמתו בפנים וא"כ נטמאו כלי המשכן וא"כ עכ"פ מטמאין במגע וכיון שא"א להטבת הנרות בלא נגיעה א"כ בלא"ה הי' טמאים שלא יכלו לעשות הפסח או אהרן או בניו והי' טמאים כל ימי הפסח כיון דכלי המשכן לא נטהרו קודם ערב פסח

לכן נראה דר"ע ג"כ ס"ל דיום השמיני הי' שמיני למלואים והי' בא' בניסן ולא דריש כלל ביום ההוא והא דנאיד מלומר דהי' נושאי ארונו של יוסף י"ל מכמה טעמים, א) משום דס"ל דנושאי ארונו של יוסף דלא נטמאו לאחר מ"ת לא היו צריכין טהרה כלל, ב) י"ל דס"ל לר"ע דצדיקים אינם מטמאין

וי"ל בזה ד' התוס' ב"מ (דף קי"ד) שכ' דאליהו הי' קובר את ר"ע וכששאלו לו לאו כהן הוא מר השיב צדיקים אינם מטמאין לאו משום דהלכה