כלי חמדה במדבר קצח

לקמן בחטאת העוף ואמאי לקמן מפרש הכוונה דהכא מקריבי' טמאין והתם מקריבי' טהורין וכאן כתב הספרי הלשון שעשייתו בטומאה ונראה מזה דדברים נפרדים המה, ב) מה שכ' בספרי לדחות מפסח אמאי נקט פסח דווקא הא בכל ק"צ הדין כן שקריבין בטומאה, ג) אמאי נקט ריב"ב דוקא חטאת העוף אמאי לא נקט עולת העוף דג"כ מקריבי' בטהרה ומומין כשרין בהן ועיינתי בס' זרע אברהם על הספרי ולא מצאתי ביאור הד'

ומה שנלענ"ד בזה בפי' ד' הספרי דהנה בפרה אדומה מלבד שהיו מטמאין הכהן השורף את הפרה מלבד זאת כל תכלית הפרה להזות מאפרה על הטמאין וא"כ כל עשייתו בטומאה משא"כ בכל הקדשים אף ק"צ דקריבין בטומאה היינו רק מה שקרב לגבוה ואמרינן דנגד גבוה נדחה או הותרה טומאה אבל מה שנוגע לאכילת הדיוט לא הותרה טומאה והכא הרי התוה"ק קראה לאפרה חטאת היא על תכלית שיזה אותה על טמאים לנפש ואפרה מטמאה טומאת ערב לכן סד"א דאין מום פוסל בה ולכן דחה שפיר פסח יוכיח דנאכל ג"כ בטומאה וא"כ ג"כ נעשה הכל בטומאה ואעפ"כ מום פוסל בו ה"ה לפרה וע"ז דחי דשאני פסח דזה שדוחה טומאה היינו משום דאין לו עצה דיש לו זמן קבוע ועיקרו לאכילה לכן גם אכילה דחי טומאה אבל בעצם בעי טהרה בק"פ והבן אמנם ריב"ב בא ודרש ק"ו מחטאת העוף דמה חטאת העוף קפדינן על טהרה ואעפ"כ מום כשר מכ"ש פרה אדומה

אמנם לכאו' י"ל דאינו ק"ו דגם חטאת העוף אשתרי טומאה לפ"מ שכתבנו במק"א דרבינא דאמר במנחות (דף מ"ה ע"א) כהנים אצטריכא לי' דסד"א הואיל ואשתרי מליקה ה"ה דהותרה להם נבילות וטרפות ע"כ דס"ל לרבינא דמליקה הוא נבילה שהותרה לכהנים והנה חטאת עוף טהור מטמא בבית הבליעה ולכהנים הותרה וא"כ באמת הותרה גם טומאה בחטאת העוף (ואע"ג דלפי האמת כיון דמתיר לכהנים אינו מטמא מ"מ זה גופא הוא מיקרי היתר שהותרה טומאה) והוי ג"כ עשייתה בטומאה כיון דטומאה אחרת ל"ש בחטאת העוף אלא טומאת בית הבליעה וזה הותרה לכהנים וע"ז קאמר ריב"ב דאעפ"כ איכא ק"ו דנהי דבחטאת העוף הותר טומאה מ"מ מקריבי' צריך שיהי' טהורין משא"כ פרה אדומה המקריבין הם טמאין ולכן נקט בדקדוק חטאת העוף להורות דגם חטאת העוף איכא ק"ו מצד המקריבין עכ"פ ודו"ק היטב בכל זה ויען שכבר הארכתי יותר מדאי פה תהי' שביתת קלמוסי והי' זה שלום

ג) במס' שבועות (דף ט"ז) אם נאמר מקדש למה נאמר משכן ואם נאמר משכן למה נאמר מקדש אם נאמר משכן ול"נ מקדש ה"א משכן שנמשח בשמן המשחה [חיי"כ] אבל מקדש שאינו נמשח בשמהמ"ש א"ח כרת ואם נאמר מקדש ול"נ משכן הייתי אומר מקדש שקדושתו קדושת עולם חיי"כ משא"כ משכן שא"ק קדושת עולם עיי"ש היטב

וקשה לי אמאי לא אמרינן בגמ' דלכן לא הוי ילפינן מקדש ממשכן כיון דענין איסור טומאת מקדש וקדשיו הוא משום דמטמא המקדש ואע"ג דאין המקדש צריך טהרה ואינו מקבל טומאה דמחובר אינו מקבל טומאה מ"מ יש בו ענין טומאה שנפגם עיד"ז קדושת המקדש וע"ז חייביה רחמנא וראי' לזה מדחייב בהולך בארוכה אם הי' לו לילך בקצרה אע"פ שרץ מהר בארוכה וע"כ דאין החיוב על השיהוי שלו במקדש אלא על שמטמא המקדש וא"כ לפ"מ דמבואר בצל"ח פסחים (דף צ' ע"ב) בשם המפרשים שהקשו הא במיתת נדב ואביהוא נטמא המשכן דלא הי' מחובר ונטמא משום טומאת אוהל ותי' דבאותו [שעה] נא' פרשת