כלי חמדה במדבר קצז

דאה"נ ולא מצאתי מפורש בר"מ ז"ל דפוסל עבודה אפי' לאחר ההקדש

אך הרי מבואר בפסיקתא מובא באלי' רבה להגר"א ז"ל פ"ב דפרה מ"א בזה"ל פעם אחת הוצרכו ישראל לפרה אדומה מצאוה אצל נכרי אחד הכיר בהם שהם צריכים לה הרבה והעלה בדמים מרובים נתנו לו כל מה שביקש מהם אמר להם הניחוה עד למחר ולמחר תקחוה מה עשה אותו הטמא העלה עלי' עול ומנין ידעו שתי שערות יש לה על צווארה כיון שעולה עלי' עול מיד נופלות אמרו קח את שלך ותן לנו הממון שכבר נפסלה הימנו הלך אותו הערל וחנק א"ע מחמת צער עכ"ל הפסיקתא והנה הר"מ ז"ל פסק דבנכרי קונה בתרווייהו או בכסף או או במשיכה וא"כ הכא שנתנו לו המעות מיד היתה שלהם, וא"כ איך נפסלה ע"י שעלה עלי' עול כיון דהי' שלא מדעת הבעלים

הן אמת שדעת הר"ש ז"ל דבעול ל"צ כלל שיהי' ניחא לי' אבל אין זה מספיק לדעת הר"מ ז"ל שס"ל דעול ועבודה שוין המה ובתרוי' צריך ניחא לי וא"כ א"נ דתלי' בניחותא דבעלים איך נפסל לאחר שקנאו מן הנכרי ע"י מה שנתן הוא עלי' עול ודרך פלפול עלה בדעתי בשנדקדק בלשון הפסיקתא דאמרו חז"ל להנכרי קח את שלך והא אינה שלו שהרי כבר קנאו אותה ואי דהנכרי פסל אותה אח"כ עי"ד מה נפקע הקנין גם הלשון ותן לנו הממון שכבר נפסלה הימנו קשה לכאו' מה זה שכבר נפסלה

ובאמת יש לעי' הרבה על מה נתחייב הנכרי בתשלומין לא מבעי' א"נ השא"נ לש"ה אך אפי' ש"ה מ"מ לשיטת הרמב"ן ז"ל דב"נ חייב מיתה אם מזיק לישראל א"כ י"ל ק"ל בד"מ לדעת רש"י ז"ל דגם בב"נ אמרינן קלבד"מ וא"כ לא נתחייב בתשלומין כלל וא"כ לכאו' הדין נותן דהנכרי חייב מיתה והמעות הוא שלו

לכן נראה דאדרבא מכאן ראי' דתלי רק בניחותא דבעלים וזה שהשערות נופלות אם עלה עלי' עול היינו דוקא אם הוא עול הפוסל אבל אם עלה עלי' עול שלא מדעת אין השערות נופלות וזה מוכרח דאל"כ לפעמים יצא מכשול מזה שיהי' עול שלא מדעת ויפלו השערות ויהי' חשש על הפ"א שלא כדת וע"כ דאין השערות נופלות אלא כשעלה עלי' עול שניחא לי' ומעתה כיון דראו חז"ל שהשערות היו נופלות הי' ק"ל הא לא ניחא להו לבעלים לכן הוכיחו מזה שכבר נפסלה קודם שקנו אותה ממנו ע"י רביעה וא"כ הי' המקח מק"ט והי' באמת הנכרי בעלים וכיון שהי' ניחא לי' נפלו השערות וא"כ שפיר אמרו חז"ל קח את שלך דמזה שנפלו השערות מוכח שכבר נפסלה דאל"כ הוי עול דלא ניחא לי' לבעלים ואין השערות נופלות וז"נ מאוד דרך פלפול ב"ה

ו) ולאהבת כ"ת הנני מעתיק לו מחדושינו ביאור ד' הספרי בספרי איתא בזה"ל אשר אין בה מום למה נא' הא עד שלא נאמר יש לי בדין מה מוקדשין שאין מלאכה פוסלת בהם מום פוסל בהם פרה שמלאכה פוסלת בה א"ד שיהי' מום פוסל בה לא אם אמרת במוקדשין שעשייתן בטהרה תאמר בפרה שעשייתה בטומאה הרי פסח יוכיח שעשייתו בטומאה ומום פוסל בו לא אם אמרת בפסח שקבוע לו זמן וכו' ת"ל אשר אין בה מום וכו' ור"י בן בתירא אומר ומה חטאת העוף שמקריבי' טהורין אין מום פוסל בה פרה שמקריבי' טמאים אינו דין שלא יהי' מום פוסל בה ת"ל אשר אין בה מום עכ"ל הספרי

והנה הדקדוקים רבו בזה א' מה כוונת הספרי שמחלק בין פרה למוקדשין שבקדשים עשייתו בטהרה והכא עשייתו בטומאה דאין לומר דכוונת הספרי לזה שמטמאין היו הכהן השורף את הפרה דא"כ הוא אותה הכוונה שכתב הספרי