כלי חמדה במדבר קצו

דמבואר בספרי דכשר בלילה וע' בר"ש רפ"ד מ"ש בזה אמנם להנ"ל א"ש דשריפתה בלילה אינו כשר אלא כשנשחט קודם התמיד דאז שייך להקישה לחטאת אבל כשנשחטה אחר תמיד של בה"ע אינו יכול לשרפה בלילה כיון דבחטאת כה"ג א"א לשרוף בלילה לכן נקט רק אסיפת אפרה דתמיד כשירה בלילה

אבירא דבעיקר הדין להלכה נראה דעת הר"מ ז"ל דשריפת הפרה פסולה בלילה ולא כהספרי ולכן בפ"ד מה' פרה כתב רק דכשר אם שחט היום ונשרף למחר אבל שיהי' כשר שריפתה בלילה לא זכר כלל וע' בספרי דבי רב להג' מוהר"ד פארדי ז"ל שכ' שטעמו של הר"מ ז"ל משום דפסק כסתמא דגמ' ביומא (דף מ"ב) דמבואר דשריפת הפרה ג"כ פסולה בלילה וכ"נ דעת הר"מ ז"ל בפ"ז מה' מעשה הקרבנות ה"ה שכ' בזה"ל ושריפת כל הנשרפין כשירה בזר ובלילה עכ"ל והוא מירושלמי יומא פ' שני שעירי ה"ו כמו"ש בשיורי קרבן שם נראה דבפרה דשריפתה פסול בזר פסול בלילה ג"כ ולפי"ז יהי' חילוק מהיפוך להיפוך בין פרה ובין פרים ושעירים הנשרפין דבפרים ושעירים הנשרפין כשרין בלילה ופסולין למחר להלכה דקיי"ל לחומרא דלינה מועלת בהם ליפסל כמבואר בזבחים (דף ק"ב) ובר"מ ז"ל פי"ט מפסוהמ"ק ה"ג ובפרה הוא להיפוך דפסולה בלילה וכשירה למחר והוא חידוש ולא ראיתי עוד מי שהעיר בזה

אמנם כן בעיקר שאלת כ"ת נראה פשוט דמה שנעשה בחוץ אינו בכלל עלי' השלם ואינו תלי' בתמיד וגדולה מזו מבואר בזבחים (דף ק"כ ע"א) פלוגתת רב ושמואל אי שחיטת לילה כשר בבמה קטנה דרב ס"ל דכשר בבמה קטנה לבד אם הקדיש להיות קרב בבמה גדולה אבל אם הקדיש אדעתא שיקריב בבמה קטנה כשר אף בלילה הרי מבואר דאפי' קרבן גמור שבשעת איסור הבמות צריך פנים מ"מ אינו נגרר בתר התמיד שקרב בבמה גדולה ולומר שהוא בכלל עליה השלם שלא נקריב אחר התמיד בשום מקום וא"כ מכ"ש פרה דכל מעשי' בחוץ בודאי אינו נגרר כלל בתר התמיד שבמקדש שנימא דעלי' השלם עלה קאי

וכ"כ במק"א לענין דחיית שעיר המשתלח לצוק דלא הי' צריך לדקדק שיהי' הדחיי' קודם הקרבת תמיד של בה"ע אע"ג דדחייתו לצוק הוא שחיטתו ולכן מיד שהגיע שעיר למדבר הי' הכה"ג מתחיל בעבודת היום דהיינו הקריאה ואח"כ העבודות ואע"ג דמסתמא במשך הזמן הזה כבר הי' הדחיי' לצוק אך לא מצאנו בשום מקום שיהי' צריך לדקדק בזה שלא יהי' שחיטת התמיד של בה"ע קודם והוא ג"כ מה"ט דאע"ג דדחייתו לצוק הוא שחיטתו מ"מ כיון דהוא בחוץ אינו נגרר כלל אחר תמיד של בה"ע

ה) ואשר כתב כ"ת בד' הפסיקתא המובא בשנות אליהו פ"ב דפרה הנני מעתיק לכ"ת מחידושינו בפ' חוקת זה זמן רב מ"ש בזה וא"ד שם בתוס' ב"מ (דף ל' ע"א) בד"ה אף עובד דניחא לי' הקשו בהא דעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת הא בודאי לא ניחא להו לבעלים ותי' בתי' א' שהי' שותף ות' ב' דלא בעינן ניחותא דבעלים אלא ניחותא דעושה מלאכה

ועי' במנ"ח שכ' שלדעת הר"מ ז"ל דס"ל דגבי הכשר דג"כ בעי לרצון היינו רק אם הוא לרצון הבעלים א"כ נראה דה"ה הכא תלי' רק בניחותא דבעלים ועי' מה שהאריך בזה ולענ"ד א"נ דזה דבעי שיהי' ניחא לבעלים דוקא ובלא"ה אינה פוסלת מלאכה א"כ יש להעיר דלא תהי' מלאכה פוסלת לאחר ההקדש כמו שהעיר בזה הקצוה"ח ז"ל דלהר"מ ז"ל בקדשים ל"מ לה הכשר מה"ט כיון דהוא של גבוה א"כ ה"ה הכא בפרה לאחר ההקדש לא יהי' פוסל בה עבודה וא"ל