כלי חמדה במדבר קצג

וא"כ ע"כ דס"ל דהוי קדשי בדה"ב דאל"כ לא עדיף מקדשים בפנים דשחיטה כשירה בזר וכיון דס"ל דקדשי בדה"ב הוא א"כ נהי דכל אלו פוסלין בה מ"מ איסורא ליכא בזה וא"כ כ"ז שצריכין אנו לדון אם הוא כשירה או טרפה הוא רק לענין אם יכולה לטהר ושוב אמרינן סמל"ח טומאה לכן צריך בדיקה בח"י טרפות

וי"ל עוד דהנה לכאו' יש לדחות ולומר דאפי' א"נ דאיכא איסור להקדישה ולעשותה טרפה מ"מ ל"ש לומר דהוי רוב שכבר הוחזק דהנה הרשב"א הקשה לשיטת הר"מ ז"ל דספד"א מה"ת לקולא א"כ מ"ר מפרה דאזלינן בת"ר ות' בכרו"פ דהראי' מפרה שפיר דאי לא אזלינן בת"ר היאך מותר הטמא ליכנס למקדש ולאכול קודש כיון דבחזקת טומאה הי' וגם דהוי ספק כרת ומעתה ל"ש לומר דהוי רוב שכבר הוחזק מצד איסור כלאים או מצד איסור מקריב טרפה ז"א דלענין איסורים אלו גם מספק אזלינן לקולא מה"ת וא"כ לא הי' צריך להחזיק דהוא מרובא וא"כ כ"ז דצריך לומר דהוא מרובא דכשירות הוא רק בשביל הטהרה על הטמאים ושוב קשה נימא סמל"ח ומעתה י"ל דגמ' דידן ס"ל ספד"א מה"ת להחמיר וא"כ שפיר הוי רוב שכבר הוחזק אבל הת"י ס"ל דספד"א מה"ת להקל וא"כ ל"ש לדון בזה מצד רוב שכבר הוחזק ושוב ס"ל דאמרינן סמל"ח טומאה לכן צריך בדיקה בח"י טרפות ואין לומר כיון דהת"י ס"ל ספד"א מה"ת להקל א"כ לש"ל דיהי' צריך בדיקה מצד סמל"ח הא פלגא ופלגא הוי רק ספיקא ושוב מה"ת להקל ז"א דלענין זה כיון דהוי ספק כרת דאם הוא טמא הרי חיי"כ על ביאת מקדש מודה הר"מ ז"ל דספק אסור מן התורה

ומה שנראה עוד להעיר בדבר חדש לת' דברי התרגום יונתן דס"ל דבפרה לא אזלינן בת"ר וצריך בדיקה על י"ח טרפות דהנה לכאו' יש לעי' בכל קדשים שנשחטו ונמצאו שהן טרפה אמאי לא נימא אדעתא דהכי ל"ק והוי קדושי טעות ויהי' חולין ועי' ב"ק (דף ק"י ע"ב) דאמרינן ש"מ כסף מכפר מחצה דאלת"ה נימא אדעתא דהכי לא יהיב לי' ומקשינן בגמ' אלא מעתה חטאת שמתו בעלי' נימא אדעתא דהכי ל"ק ות' דהילכתא גמירי לה וא"כ ז"ד בחטאת ואשם אבל בכל הקרבנות שנמצאות טרפה לאחר שחיטתן אמאי לא נימא דאדעתא דהכי ל"ק והוי חולין ועי' תמורה (דף י"ז ע"א) דפליגי אי מועיל פדיון בהי' טרפה בשעת הקדש ומשם ל"ק כ"כ די"ל כיון דמחיים מהני שאלה ל"ש לומר אדעתא דהכי ל"ק בלא שאלה אמנם בנמצאו טרפה לאחר שחיטה דאסור בהנאה ואמאי ל"נ אדעתא דהכי ל"ק ועי' בקידושין נ"ז גבי צפורי מצורע מבואר בגמ' דאפי' למ"ד דמחיים אסורה מ"מ בנמצא טרפה לאחר שחיטה אמרינן דלא חל איסורא למפרע וא"כ גבי הקדש ג"כ נימא הכי

איברא די"ל בפשיטות כיון דחשנ"ב ג"כ אסור בהנאה וא"כ שוב ל"ש אדעתא דהכי ל"ק כיון דאפי' אם הוא חולין אסור בהנאה מצד חשנ"ב (ויש להעיר בזה בפלוגתת ר"מ ור"י בסו"פ דם חטאת במלק ונמצאת טרפה אם מטהר מיד"נ אמאי ל"נ אדעתא דהכי לא אקדשה לפ"ד רש"י כריתות כ"ו בד"ה ובדין הוא דבמליקת העוף בעזרה אינו אסור בהנאה מה"ת משום חשנ"ב וא"ל כיון דמשנה מיירי בחטאת העוף ובחטאת הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא ז"א לפ"ד המפרש לנזיר דה"ג לה דתמות הוא רק בחטאת בהמה ולא בחטאת העוף וזה בוודאי א"ל דהמשנה מיירי רק בעולת העוף כיון דמקטירין אותה ע"ג המזבח איכא גם בעוף איסור מליקה בעזרה וצ"ע בזה ואכ"מ) ומעתה ז"ד בכל הקדשים דנעשין בפנים אמנם בפרה דכל מעשי' בחוץ בוודאי י"ל דאם נמצאת טרפה דאדעתא דהכי לא אקדשה וה"ה חולין