כלי חמדה במדבר יט

שכונת רש"י ז"ל למנוע הקושיא הנ"ל דאא"ל לומר דמיירי בפט"ח. א' דאינו אלא טלה והיא מתנה לכהן ואינו להקדש וא"כ איך קאמר קרא ואם לא יגאל ונמכר בערכך מי הוא המוכר כיון דאינו שייך להקדש כלל רק יש עליו מצות פדיי' או בשה ואם אין לו שה פודי' בשוי' ואם אינו רוצה מצות עריפה יש עליו אבל שיהי' נמכר בשוי' ליתנו לכהן בע"כ זה ל"ש בפט"ח כלל וא"כ הקרא לא מצי קאי בפט"ח וז"ב ופשוט

אמנם מה דיש להקשות על רש"י ז"ל אמאי ל"כ בפשיטות דאא"ל דמיירי בפט"ח דא"כ איך שייך בזה קרא ויסף חמישיתו עליו הא בפט"ח כיון דמצותו בטלה ל"ש בו חומש כלל לכן נראה דרש"י ז"ל ס"ל דאם פודי' בשוי' מוסיף חומש דלא עדיף מהקדש לכן מזה א"ר דלא מיירי בפט"ח לכן מוכרח רש"י ז"ל לומר כיון דהוא רק מתנה לכהן ואינו להקדש ל"ש לומר ואם לא יגאל ונמכר בערכך וא"כ מוכח מד' רש"י ז"ל דפט"ח אם פודי' בשוי' מוסיף חומש אך אינו הכרע גמור שכן דעת רש"י ז"ל לקושטא דמלתא די"ל דלהכריח משום זה דלא מיירי בפט"ח אין לנו די"ל דמיירי בפט"ח והדין באמת דמוסיף חומש בפודיהו בשוי'. אמנם לפי האמת דמוכרח הדבר מטעם אחר דלא איירי קרא בפט"ח גם רש"י ז"ל מודה דל"ש חומש בפט"ח כיון דאינו הקדש וצ"ע טובא על שלא דברו הפוסקים מזה וגם בד' הבה"ג ז"ל יש לעי' מטעם אחר אם האב הוא בגדר בעלים על בנו כיון דאינו ממונו לשום דבר וי"ל בזה לפ"ד הר"מ ז"ל בפ"ו מה' תשובה דבניו הקטנים הם בכלל נכסיו וצ"ע הרבה בזה ואכמ"ל כי לא באתי בזה אלא לברר קצת ענין בכור להעיר לבב התלמידים: ומה שיש לעי' בד' הרמב"ן ז"ל בפ' בא הנ"ל באוק"א הן מ"ש דפט"ח לא נהגה אלא בא"י שהוא היפוך המבואר בסוגיא דבכורות בלי חולק והן מ"ש שע"פ פשוטו לא נתקדשו בכורות במדבר שהוא דלא כמאן דהרי אסיקנא בגמ' דגם לר"ל קדשו ופסקו כ"כ במק"א בזה באריכות ואכ"מ

(ד) ומדי דברי בזה אמרתי לרשום כאן מ"ש דרך פלפול בד' הצ"צ בת' סי' קכ"ח שכ' בדין קטן שלא נימול והגיע הזמן לפדותו אם יש חיוב פדיי' קודם מילה ועי"ש שמסיק דל"ת זב"ז כלל וה"ר מתחילת דין פדיון בכורים שנאמר לישראל במדבר קח את הלוים וגו' ואותן בכורים שנולדו במדבר כולם לא מלו ומוכרח דל"ת זב"ז ומכח זה דחה ד' הראנ"ח ז"ל בת' שנראה מדבריו דקודם מילה ליכא חיוב פדיון ע"ש. ואם כי להלכה דעתו ברורה וכן מסיק הש"ך להלכה מ"מ דרך פלפול י"ל דעת הראנ"ח ז"ל ולת' קושית הצ"צ מבכורי מדבר דהנה י"ל דעת הצ"צ דהנה לכאורה יש לעי' לפ"ד ר"ת ז"ל דס"ל דטריפה פטור מפדיון א"כ בכל פדה"ב ביום ל' ניחוש דילמא טריפה הוא וא"ה בממון אחה"ר וכבר הקשו כן האחרונים. אמנם נראה עפמ"ש הפלאה ז"ל דרוב שכבר הוחזק אזלינן בממון ג"כ בתרי' וא"כ ה"ה הכא כיון דנימול בשמונה וע"כ החלטנו דאינו טריפה דאם הוא טריפה פשיטא דאין למולו מחשש סכנה וע"כ משום דאזלינן בת"ר דאינו טריפה א"כ שפיר נפדה בזמנו. ומעתה צדקו ד' הראנ"ח ז"ל דז"ד אם נימול אבל כל שלא נימול עוד א"כ לא הוחזק עוד לשום דבר שאינו טריפה וא"כ שוב ליכא חיוב פדיון משום דא"ה בממון אחה"ר. ומעתה לא קשה קושית הצ"צ מבכורי מדבר לא מבעי' א"נ כפ"מ שהעלו איזהו אחרונים דהא דא"ה בממון אחה"ר הוא רק מדרבנן משום סמל"ח בודאי א"ש אמנם בל"ז כיון דהתם הי' המנין עפ"י ד' וכמו שפי' רש"י ז"ל דבת קול יוצאת (ואע"ג דזה כתיב רק במנין הלוים מ"מ לפי טעם רש"י ז"ל ממילא נשמע דה"ה במנינא דישראל וז"פ) וא"כ