כלי חמדה במדבר קפז

מטמאין היינו רק בא"י כיון דכל המתים בא"י אינן מתים ע"י מה"מ אלא ע"י מלאך של רחמים מעלת צדיקים גדולה מהם שהוא ע"י הקב"ה בעצמו משא"כ בחו"ל ועי' בזה"ק פ' חיי שרה (ד' קכ"ה) בד' ווילנא ובנצוצי אורות להג' אזולאי ז"ל, ויודע אני בנפשי שאינני כדאי לדבר בעניני' אלו לעומק המושג וקוצר המשיג אפס מפני שהדבר נוגע לדינא אמרתי לבאר ראשי פרקים מה שיש לדון בזה

ב) אעתיק בזה תשובה לח"א ובו מבואר הרבה ענינים בדיני פרה בעזה"י כמו שיראה המעי' וז"ל אל כבוד יד"נ הרב הגאון וכו' יקרתו השגתי וכו' ועד"ת מה שהעיר כ"ת איזהו הערות בדיני פרה וביקש ממני חו"ד הקלושה הנני למלאות רצונו ואשיב לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וזה יצא ראשונה

(א) מ"ש כ"ת שיחי' בחולין (ד' ל' ע"א) דמקשינן בגמ' ולר"א בר"ש נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרין דסודר קמא לא מטמא והעיר כ"ת עפ"ד הרשב"א ז"ל שם שכ' דלרבא אפילו אם נימא ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ צריך שחיטת סימן אחד עכ"פ אבל במיעוטו של סימן כ"ע מודים אם שחט תחלת שחיטה בסידור אחר וסוף הסי' בסידור אחר דסידור הראשון אינו מטמא בגדים וכן יקשה קושית רבא הראשונה דמשכח"ל בתרי גברי אם הראשון שחט מקצת סימן הראשון ואח"כ שחט אחד וגמר כל השחיטה דהראשון אינו מטמא בגדים וכ"ת הכריח מזה דכיון דס"ל לרבא דאפי' למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ לא מתחיל השם שחיטה בפחות מרובו של סימן עכ"פ וצ"ל דהסברא בזה כיון דישנו ע"ז שם שחיטה בסוף עכ"פ ולזאת אין על הראשון גדר עוסק בפרה כלל וא"ז רבותא כלל דאינו מטמא בגדים וה"ה דפשיטא דסידור הראשון אינו מטמא בגדים לכן לא מקשה רבא אלא למ"ד דאין לשחיטה אלא לבסוף דז"ב דאפי' למ"ד דאין לשחיטה אלא בסוף מ"מ שחיטת סימן אחד הוי מעשה בפרה ולכן שפיר קשה דמשכח"ל בתרי גברי או בתרי סודרין את"ד כ"ת

והנה לכאורה דבריו מחוסרין תבלין דכמו דאמרת דלמ"ד אל"ש אלא לבסוף הוי רבותא דאינו מטמא בסימן אחד כיון דעכ"פ הוי הכשר שחיטה ה"ה למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף א"נ דמתחיל רק ברובו של סימן הוי ג"כ רבותא דמיעוטו של סימן אינו מטמא בגדים כיון דניקב הושט הוי נבילה מחיים א"כ שחיטת מיעוטו נהי דאין עליו שם שחיטה מ"מ הוי מעשה המכשיר דאם אינו בכלל שחיטה הוי נבילה וא"כ שפיר רבותא דאינו מטמא בגדים כיון דצריך אתה לומר דהוא שחיטה והבן היטב: אך יש ליתן מקום לדבריו עפמ"ש האשכול להשוות ד' הש"ס דילן לתוספתא דבגמרא דילן נראה דנקובת הושט הוי נבלה ובתוספתא מבואר דנקובת הושט הוי רק טרפה וכתב שתלי' אם ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף דלמ"ד אינה אלא לבסוף לא הוי נקובת הושט נבילה כ"א טרפה וא"כ לרבא דקיימינן השתא דס"ל דאע"ג דישנו לשחיטה מתחוע"ס ה"ד בסימן א' אבל במיעוטו של סימן הוי רק טרפה ולפ"ז לא צריך לומר דמיעוטו של סימן הוי בגדר שחיטה ואע"ג דטרפה ג"כ פסול בפרה אמנם נראה כיון דכ"ז דפוסל טרפה בפרה הוא משום דכתיב בי' חטאת הוא דינו כחטאת כמבואר בחולין סוגיא דרוב והנה בקדשים דפסול בו טרפות הוא או משום ממשקה ישראל או משום הקרבהו נא לפחתך והנה מצד הקרבהו ל"ש מה שנטרף בדרך שחיטה כיון דכך מצותו ול"צ לומר דא"ח עליו שם טרפה רק דאפי' אי חל עליו שם טרפה אינו מפסל לגבוה מטעם זה אמנם בשאר קדשים דקריבים על המזבח ושייך בי' פסול דמשקה לישראל צ"ל דאינו חל שם טרפה דאל"ה פסול להקרבה משא"כ בפרה דמעשי' בחוץ ל"ש בי' פסול דמשקה