כלי חמדה במדבר קפו

דכל ההיתר לטמאות הוא משום דנשיא שמת הכל קרוביו א"כ אין מותר לטמאות אלא כהן הדיוט אבל אליהו דהוא פנחס והי' כה"ג ואינו מטמא לקרובים ה"ה דאינו מטמא לנשיא לכן צ"ל דהי' מת מצוה וכה"ג מטמא למת מצוה וצ"ע על הג' בעל הפלאה ז"ל דנראה דס"ל להיפוך עיי"ש שה"ר מר"י כה"ג וא"ר דהתם שאני כיון דבלא"ה כבר הי' טמא כמו"ש בפנים יפות בזה ומסברא נראה כדאמרן

עכ"פ מבואר מד' התוס' דס"ל דאפי' על צדיק גמור כר"ע שמסר נפשו על קדה"ש ובודאי מיתתו הי' עפ"י ד' וכמו שמצאנו לחז"ל שאמרו שהקב"ה אמר למרע"ה שתוק כך עלה במחשבה מ"מ מטמא טומאת מת והא דאליהו טימא את עצמו לו היינו רק משום דהי' מת מצוה

והנה בס' פנים יפות כתב ג"כ לתמוה דאיך אפ"ל דצדיקים אינן מטמאין דהרי מי לנו גדול מיוסף הצדיק ואמרינן דטמאים לנפש אדם היו נושאי ארונו של יוסף ור"י לא דחי אלא מפני שכבר היו יכולין ליטהר אבל זה נראה דמודה דארונו של יוסף הי' מטמא וכן ילפינן מזה דמת מותר להכנס למחנה לוי' משום שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו הרי מבואר דיוסף הצדיק ג"כ מטמא כמו שאר מתים

והנה על הקושי' מהא דאמרינן דטמאים לנפש אדם הי' נושאי ארונו של יוסף עלה בדעתי לת' עפ"מ שנראה להסביר הענין שאמר אליהו על שאלתם איך טימא עצמו לר"ע דצדיקים אינם מטמאין דהכוונה עפ"מ דמבואר בתוספתא פ"א דשביעית דאיתא שם ר' נתן אומר אשר יגע בכל דבר טמא טומאות גוויות ולא טומאת קדושות יצא השורף את הפרה ופרים והמשלח את השעיר שהן טומאות קדושות מבואר מזה שר"נ ס"ל דכל דבר שהוא מצוה א"י להיות טומאה בעצם שיהי' חייבין עליו כרת על טומאת מקדש וקדשיו

ומעתה נראה דזה ביאור הענין דמתים בנשיקה שמיתתם עפ"י ד' והי' המיתה מצוה כמו כל המצות וכמו כן ר"ע שמסר נפשו על קדושת השי"ת באופן שאין למעלה ממנו אע"פ שהוא מטמא מ"מ אינו עצם טומאה להיות חייבין עלי' על ביאת מקדש וכן אין הנזיר מגלח עלי' ואין הכהן מוזהר עלי'

ועפ"ז י"ל דבאמת מה"ט הי' ס"ל להטמאים בנפש אדם שאע"פ שהם טמאים יכולים לעשות הפסח כיון דהיו נושאי ארונו של יוסף וצדיק גמור כמו יוסף אינו מטמא במיתתו להיות טומאה חמורה שיהי' נדחה מפני הפסח אך האמת אינו כן דאפי' טומאה שאין הנזיר מגלח עליהן נדחה לפ"ש ולפ"ז יהי' הפירוש דהא דצדיקים אינן מטמאין רק לענין טומאת כהנים היינו שכהנים אינן נזהרין עליהם אבל דיני טומאה יש להם כמו פרה ופרים אך מלבד שאינו מתורץ הקשי' השני' של בעל פנים יפות ז"ל דעכ"פ יקשה מ"ר מיוסף דמותר להכניס מת במחנה לוי' אמנם מלבד זה אין זה ענין כלל לפרה ופרים שכבר ביאר הראב"ד ז"ל בפירושו לתו"כ פ' ויקרא פ' י"ב דלכן פרה ופרים ומשלח את השעיר נקראין טומאות קדושות מפני שאינן מטמאין אלא בשעה שעוסקין בשריפתן וכן מי שעוסק בהם רק לקיים מצותן הא בלא"ה אינן מטמאין וכן לאחר שנעשו מצותן אינן מטמאין ועי' בר"מ ז"ל פ"ה מפרה ה"ז וכיון שאינן מטמאין אלא למי שמקיים המצוה שציוונו לעשות בהן לכן הן נקראין טומאות קדושות משא"כ צדיקים אע"ג שמיתתן הי' מצוה וקדושה מ"מ כיין שמטמאין לכל אדם אינו בגדר טומאות קדושות ואין מזה שהמיתה הי' מצוה הכרע שלא יטמא טומאה חמורה לחיי"כ על טומאת מקדש וקדשיו וז"פ וברור

ויש עוד להעיר בהא דצדיקים אינן