כלי חמדה במדבר קפה

רבים נסתבכו בזה להורות להלכה שקברי צדיקים אינם מטמאין וכהנים מקילין בעצמם לילך על קברי הצדיקים מה"ט ע"כ אמרתי לבאר מה שיש לעי' בזה הנה מ"ש הרמב"ן מבואר שרק הצדיקים שמתים בנשיקה אינם מטמאין וכ"כ שזה לפרש עפ"י טעם האוה"ח

ויש להסביר הדברים ביותר דכיון דהנשמה היא בשעת מיתה עפ"י ד' על כרחך לא נפגמה כלל עיד"ז שהיתה בגופו של אדם וה"ה כמו שהיתה חלק אלקי ממש כמ"ש בזוה"ק דמאן דנפח מדלי' נפח וע"כ שהשלימה תכלית הבריאה לזכך את החומר שהיתה בו לגמרי שאל"כ לא יתכן להיותה נקי' לגמרי בתכלית כמו שהיתה בעת רדתה לעולם השפל שלא ידבק בה מזוהמת החומר וא"כ לא יוכל להיות המיתה מיתת נשיקה והבן היטב כי קצרנו וסמכנו על המעי' וכיון שהגוף נזדכך ממילא נשארת קדושה על הגוף ג"כ ולכן אינו חל עליו טומאה כמשכ"ל

אמנם מ"ש הרב ז"ל שזה ביאור מאמרם משמת רבי בטלה כהונה. הנה מד' התוס' כתובות (דף ק"ג ע"ב) בד"ה אותו היום שמת רבי שכ' בשם רבינו חיים שאמר אלמלי הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו דהאי בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה וכן מוכח מדקאמר אותו היום משמע אותו היום דוקא ותו לא ובהדיא אמרו בירושלמי דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום עכ"ל נראה מבואר שלמדו הפירוש בירושלמי דמפני כבודו של רבי שהי' הנשיא בישראל הותרה טומאה באותו יום דנשיא שמת הכל קרוביו והותר טומאת כהנים ולכן אמר ר"ח ז"ל כן על ר"ת ז"ל שהי' הגדול שבדור שהי' מטמא לו ג"כ בשעת קבורתו אבל לפי פירושו של הרב הנ"ל איך נוכל לילף מרבי על ר"ת ז"ל

ובאמת ברבי י"ל לפ"מ דמבואר בכתובות שם (דף ק"ג ע"א) דכל בי שימשא הוי אתא לביתי' ועיי"ש בהגהות רעק"א ז"ל מה שהביא בשם ספר חסידים שהי' פוטר את ביתו בקה"י נראה ג"כ דס"ל דכשבא חזרה לגופו הי' דינו כחי לגמרי וא"כ י"ל ג"כ דלא מת עפ"י מה"מ אבל ר"ח שלמד מזה לטמאות לר"ת ורק אם הי' חי בעת מיתתו נראה ברור שלמד הפירוש בירושלמי מטעם נשיא שמת הכל קרוביו וכן מבואר בהפלאה שם

ותמהני מאד על הגאון ז"ל שבס' פנים יפות בקרא דזאת התורה אדם כי ימות באוהל כתב בדעת ר"ח ז"ל דהוא מטעם הרמב"ן ז"ל דצדיקים אינן מטמאים והוא תמי' מאד בעיני כיון דאין מבואר ברמב"ן ז"ל אלא במתים מיתת נשיקה איך אפ"ל כן על כל הצדיקים ובפרט שבתוס' כתובות מבואר להדיא להיפוך וכן מוכרח בדעת ר"ח ז"ל שאמר שרק בשעת מיתתו הי' מטמא לו מבואר שלא עלה על דעתו שיהי' מותר עתה לילך על קברו וברור לענ"ד שהגאון ז"ל חזר בו בס' הפלאה ודבריו שם אמתיים בלא ספק

ובאמת נראה דהתוס' ס"ל דהא דצדיקים אינן מטמאין אינה הלכה דהרי מבואר בתוס' ב"מ (דף קי"ב ע"ב) בתד"ה מה שיסדרו לבע"ח בזה"ל וכן מצינו כשהי' קובר את ר"ע הי' דוחה שאמר לי' וכי אינך כהן אמר לי צדיקים אין מטמאין ודחה אותו כן משום כבודו דר"ע ועיקר טעמו הי' לפי שהי' מת מצוה לפי שהיו יראים לקברו שהי' מהרוגי מלכות עכ"ל מבואר מד' התוס' שס"ל בפשיטות דלאו הלכה היא והוצרכו לומר דמת מצוה הי' ואין להקשות דאמאי לא ניחא להו מצד דהי' נשיאן של ישראל והוי כיום שמת רבי דבטלה כהונה לדעת רבינו חיים ז"ל דנראה דהתוס' ס"ל כיון