כלי חמדה במדבר קפד

ע"ב) שדרשינן והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שא"ל טהרה א"ל טומאה א"כ כ"ז שלא נאמרה להם דיני פרה לא היתה טומאת מת מטמא כלל או דלא הי' חמור משאר טומאות ולא הי' צריך אלא טבילה אמנם ממרה ואילך כיון שדרשו חז"ל על הקרא דשם שם לו חוק ומשפט היינו דנצטוו בפרשת פרה וא"כ כבר הי' הדין דלטומאת מת איכא טהרה ע"י אפר פרה ולכן שפיר נושאי ארונו של יוסף היו טמאים והי' צריכין הזאה אמנם מרע"ה דלא הי' נושא אותו אלא בעת שעברו על הים ואז עדיין לא הי' מציאות ליטהר באפר פרה לא הי' מקבל ט"מ אלא כשאר טומאות ולא הי' צריך אלא טבילה וז"ב ומוכרח לענ"ד

ואם אמנם כי עדיין יש לקיים הדברים דהי' פסח הבא בטומאה כיון דלא טבלו אז כמו דמשמע פשטות הסוגיא דיבמות (דף מ"ו ע"א) דלכ"ע לא טבלו אז קודם אכילת פסח מצרים ועי' בספרי חמדת ישראל שם מ"ש מדברי התוס' בזה ואכמ"ל

עכ"פ מה דפשיטא לי' להאוה"ח הקדוש דאי לאו דהי' דנין אותם כדין גר שנתגייר הי' פסח הבא בטומאה מצד דלא נטהרו באפר פרה בזה יש לעי' ויש להעיר בזה קצת מד' רש"י ז"ל חולין (דף פ"ח ע"ב) ד"ה הנאה ליכא שכ' בזה"ל אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו דא"ל אפר א"ל טהרה עולמית עכ"ל ולהנ"ל צ"ע דהא א"ל הי' להם טהרה לא הי' טומאה כלל והארכנו בזה במק"א ואכ"מ ודוק היטב בכל זה: בעיקר דברי אור החיים שכל

אמנם ענין טומאת מת בישראל הוא מכח התוה"ק וכיון שהי' בהם קדושה קודם מותם ע"י מותם כשהקדושה הולכת מאתם נדבק בהם הטומאה ושמעתי כן בשם מרנא הקדוש מקאצק זצוק"ל שאמר דענין טומאת יולדת הוא ג"כ מה"ט כיון דהמפתח של יולדת ביד הקב"ה ולזאת בכל יולדת יש קדושה וכאשר נולד הולד והקדושה הולכת מאתה יש טומאה

אמנם בזוה"ק מצאנו שענין טומאת מת הוא מפני שהמיתה הוא ע"י המה"מ והוא מסאבת הגוף כאשר מת האדם על ידו ולכן צדיקים אינן מטמאין ועי' רמב"ן שכ' בזה"ל וטעם טומאת מת בעטיו של נחש כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן ה דין והוא שאמרו צדיקים אין מטמאין

והנה ענין זה דנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין יש להסביר גם לפ"ד האור החיים דענין נשיקה היינו שהגוף ג"כ נזדכך לגמרי ולזאת אין הקדושה הולכת מהגוף ונשאר הגוף קדוש כמו שהי' בעוד נשמתו עמו ולכן אין להטומאה אחיזה בהגוף ולפ"ז מה שסיים הרמב"ן ז"ל והוא שאמרו צדיקים אין מטמאין היינו ג"כ אותם הצדיקים שמתים בנשיקה

ובביאור על פי' הרמב"ן ז"ל עה"ת פ' חוקת כ' בזה"ל כי טומאת המת שאנו מוצאים בתורה וכו' בעבור כי המתים הם מתים בעטיו של נחש הקדמוני אשר ממנו כל רע וכל חטא וכו' אבל המתים בנשיקה לא יטמאו מן הדין וזה מאמרם צדיקים אין מטמאין כי מיתתן עפ"י ד' כמו שמוזכר במשה אהרן ומרים וטעם הנשיקה כשמה כל עומת שבא הרוח כן יצא בנפיחה באה ובנשיקה יצאה וכו' והמתים לפני מלאך המות שהוא הגורם הטומאה מן הסיבה שהוא בא צריכין הזאה וטהרה אבל הצדיקים אין מטמאין כי אין מיתתם ע"י מלאך וזה מאמרם משמת רבי בטלה כהונה כי הכהנים נתעסקו בו וכענין מעשה אליהו שאמרו לו והלא כהן אתה וענה צדיקים אינם מטמאין עכ"ל

ויען שהוא דבר נוגע לדינא וראית