כלי חמדה במדבר קפג

י"ל דמום פוסל בו משא"כ בפרה דלכתחילה עשייתה בטומאה אין בע"מ פוסל בו

וי"ל יותר בכוונת הספרי דלכן ה"ר מפסח מצרים דאזיל לשיטתו בזוה"ק פ' פנחס [ד' ווילנא ד' רנ"א ע"ב] וברע"מ שם שכ' דהי' המצוה לאכול מפסח דרך בזיון וזה אל תאכלו ממנו נא ולכן ועצם ל"ת בו כדי להשליכם בשוק לבזות את ע"ז של מצרים ועי' ביתר ביאור ברע"מ פ' בא בדיבור המתחיל בבית אחד יאכל שכ' בזה"ל מה כתיב ועצם ל"ת בו לאחזאה בי' קלנא ובכל אינון טעוון דמצראי וכו' וע"ד כתיב ועצם לא "תשברו" בו אתון לא תשברון אבל כלבי הוי אתן ומתברין לי' וכו' וע"ד ישראל לא מבטלי לון דכתיב ועצם ל"ת בו ובזוה"ק פ' פנחס מבואר ותו דלא ייכלון לי' בתיאובתא אלא על שבעא אורח קלנא ובזיון עכ"ל ואא"ל דקאי בכ"ז על פסח דורות דהרי בפסח דורות הוזהרו גם על עצם שיב"מ וזה הרי הי' טעון שריפה ולא הי' זורקן לשוק שהכלבים יגררו אותן וכן כל הענינים לדורות אדרבה הי' מטעם כבוד הקדשים ולא מטעם בזיון ולכן נאכל צלי ועל השובע וע"כ דכוונת הזוה"ק על פסח מצרים שלא הי' בכלל קדשים [ובאמת כפ"מ שמדקדק הזוה"ק מדכתיב ועצם לא "תשברו" בו הא כלבים שוברים אותו י"ל דמשום זה בפ"ש נאמר ועצם לא "ישברו" בו נראה באמת דהוא אזהרה לכנ"ל ונפ"מ לענין שבירת עצם ע"י נכרי] וזה מוכרח לענ"ד בכוונת הזוה"ק והארכנו בזה בת' לח"א ואכ"מ ולכן ר"ש לשיטתו בספרי הביא שפיר ראי' מפסח לפרה דבע"מ פוסל בו אע"ג דפרה ג"כ לאו קדשי מזבח הם דר"ש ס"ל דפרה קדשי בדה"ב הוא דמה"ט מכשיר יוצא דופן לפרה וא"כ צ"ע מ"ר מקדשים דמום פוסל בהן לפרה דהוי רק קדשי בדה"ב

אמנם להנ"ל א"ש דהראי' מפסח מצרים דג"כ לא הוי קדשים וג"כ מעשי' בחוץ ומעשי' בטומאה ואעפ"כ מום פוסל בה ה"ה לפרה אמנם האוה"ח קאי למ"ד דפסח מצרים הי' לו דין קדשים גמורים ומשקוף הי' לו דין מזבח כמבואר בירושלמי הנ"ל ולכן שפיר מוכרח לומר דדנו בהם דין גר שנתגייר בי"ד

אמנם כן בעיקר ד' האוה"ח הק' דפשיטא לי' מדלא הי' להם הזאה ג' וז' הוי פסח הבא בטומאה דהרי הקשה אמאי לא צוה הקב"ה על מעשה פרה נלענ"ד להעיר בדבר חדש דכ"ז דלא נצטוו על דיני הפרה שטומאת מת צריכה הזאה ג' וז' באפר פרה באמת לא הי' ט"מ חמור כ"כ ולא הי' צריך אלא טבילה כמו שאר טומאות וראי' ברורה לזה מהא דמבואר בסוכה כ"ה ע"ב דר"י אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר ועיי"ש ברש"י ז"ל שיותר מעשרה חדשים לא נשאו את הארון היינו מר"ח סיון שנה העברה עד עשרים באייר שנה שני'

וכבר תמהני ע"ז בספרי חמדת ישראל בקו"א לחלק הלאוין אות כ' דא"כ ת"ל דלא נטמאו כלל כיון דלא נשאו הארון לאחר מ"ת כלל וקודם מתן תורה הא לא קבלו טומאה ועיי"ש שהארכנו דמוכרח לסבור דגם קודם מתן תורה הי' להם דין ישראל וקבלו טומאה והי' בגדר ט"מ אך לפ"ז יפלא מאוד הא הי' השאלה על מרע"ה בעצמו ג"כ דהוא הלא לקח את ארונו של יוסף ממצרים ואם אמרינן דגם מקודם מ"ת הי' להם דין ישראל לקבלת טומאה ע"כ דמיצ"מ ואילך דמלו ואכלו פסח הי' להם דין ישראל וקבלו טומאה וא"כ איך אפ"ל דטמאים לנפש אדם היו נושאי ארונו של יוסף כיון דמפורש בתורה דמרע"ה בעצמו עשה הפסח ורק הם שאלו את משה והוא תימה גדולה

לכן נראה כיון דמבואר בנזיר (דף ס"א