כלי חמדה במדבר קפא

את עצמם בזה שהולכים לקדהק"ד דזה פשיטא דמותרין להציל את עצמן במקום סכנה ולעבור על איסור דביאה ריקנית בקדק"ד דה"ה דאם יש להם קדשים שם מותרין לאכול דהוי ג"כ מקום המוכשר לאכילת קדשים אבל שיהי' מותר כניסה לצורך אכילת קדשים אף להיכל לא הותר ונסתרו דברינו לעיל בזה

אמנם בכל זאת בזה דברינו נראין נכונים שנראה שדעת הר"מ ז"ל אינו כן ודוקא היכל הוי מקום המוכשר לאכילת קדשים ולא קדשי קדשים. ודו"ק היטב בכל זה ויש להאריך עוד ואכ"מ: ב"ה פרשת חקת

א) באור החיים הקדוש כתב לבאר דלכן נקראת מצות פרה בשם חקת התורה כי שורש טומאת מת אשר הוא רק במת ישראל שמטמא באוהל ולא באו"ה שאינן מטמאין ואינן מתטמאין הוא משום שישראל קיבלו את התוה"ק ונעשו דבר שהשפלים תאבים להדבק בהם להיותם חטיבה של קדושה עליונה וכו' ונמשל הענין הזה לב' כלים אחת מלאה דבש ואחת מלאה זבל ופינה אותם והוציאם לחוץ מהחדר אותה שמלאה דבש מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים ואותה שהי' מלאה זבל הגם שנכנסו לה קצת מהרמשים לא שוה לשל דבש לכן העכו"ם אינן מטמאים באוהל אלא במגע ומשא וכן אינן בגדר קבלת טומאה כלל שאין הטומאה מתדבקת בהן כיון שאינן בני תורה ואין בהם קדושה אין הטומאה דובקת בהן כלל, ועפ"ז כתב לתרץ מה שלא נצטוו ישראל בפסח מצרים על הטומאה שהי' דנין בהם דין גר שנתגייר בי"ד ששוחטין עליו ואין חוששין לטומאה שנטמא קודם שנתגייר וצ"ל שבזה הוזהרו שלא נטמאו בשום טומאה אחר מילה עד אחר אכילת הפסח

והנה לכאורה יש לעיין על רבינו בעל אוה"ח ז"ל דמה הכריחו לזה הרי י"ל בפשיטות דגם בפסח עוד לא הי' להם דין ישראל לקבלת טומאה כיון שהי' קודם קבלת התורה ואע"ג דקיבלו עליהם מצות מילה ופסח מ"מ מנ"ל דהי' להם בזה דין ישראל גמור

ונראה בכונת דה"ק שמזה עצמו שנצטוו במצות אכילת הפסח ע"כ דיש להם דין ישראל דב"נ הרי אין לו שייכות לפסח וקדשים דמה"ט קיי"ל דב"נ לא קרב שלמים אלא עולות כיון דא"י לאכול קדשים א"כ מזה עצמו שנצטוו על אכילת הפסח והותר להם לאכול קדשים ע"כ דיש להם דין ישראל ויש להם שייכות לקדושה ומשלחן גבוה קזכי וממילא שייך בהו טומאה ג"כ, ובאמת האוה"ח ז"ל אזיל לשיטתו בזה כמ"ש בפ' בא בקרא דגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות שישראל הי' יכולים להקריב שלמים לאחר יצ"מ שהי' להם דין ישראל וכוונת דה"ק נראה לאחר יצי"מ אם ימולו את עצמן יהי' להם דין ישראל ויהי' יכולין לאכול את הפסח אמנם כ"כ בספרי חמדת ישראל בקו"א לחלק הלאווין אות כ' שבגמרא דילן מבואר להיפוך ועיי"ש היטב שביארנו הד' בארוכה ונראה מזה שהגמ' דילן ס"ל דקודם מתן תורה אף לאחר הפסח הי' להם דין ב"נ כמבואר בזבחים (דף קט"ז ע"א)

ונראה דזה תליא במה דפליגי בירושלמי אם פסח מצרים הי' לו דין קדשים כיון שלא הי' מזבח ולא הי' הזאת הדם על המזבח דא"נ דמשקוף הי' דינו כמזבח והי' בגדר קדשים גמורים ע"כ צ"ל דהי' להם דין ישראל גמור שאל"כ אין לו שייכות לקדשים וממילא גם לענין טומאה הוי דינן כישראל אמנם א"נ דפסח מצרים לא הי' בגדר קדשים כמ"ש בארוכה לעיל בפ' בא אות ב' עיי"ש שפיר י"ל דישראל קודם מתן תורה הי' להם דין ב"נ וממילא גם אחר המילה לא הי' מקבלין טומאה כיון דעדיין לא נתנה תורה להם כיון דעדיין הי' להם דין ב"נ כנ"ל: