כלי חמדה במדבר קעט

פלוגתת רב וריו"ח הוא על ר"י ורבנן אם ר"י הודה לרבנן דאינה מקודשת או לא הודה וא"נ דהודה ר"י לרבנן דא"מ ע"כ דחזר בו וס"ל דכהנים משלחן גבוה קזכי והראי' מספרא כיון דסתם ספרא ר"י ומבואר בספרא דאין חולקין בקדשים אפי' בקק"ל

ויש להעיר בזה לפ"ד הרא"ה ז"ל בבדק הבית דגם חלק הכהנים צריכין מליחה וכבר תמהו כולם מדברי התו"כ דמבואר להיפוך דרק הנקטר על האש צריך מליחה

אמנם ברור הדבר דכוונת הרא"ה ז"ל לר' יוסי דדרשינן מן האש כאש לאכילה אף הוא לאכילה מבואר מזה דאכילת כהנים ג"כ בגדר הקטרה אלא שזה על המזבח וזה לאכילת כהנים אמנם הוי ג"כ בגדר הקטרה ולכן צריך מליחה אמנם התו"כ לשיטתו דהוא ר"י דס"ל לכם לכל צרכיכם נראה פשוט דא"צ מליחה דאכילה אינה עבודה והרא"ה ז"ל כתב לפי הלכה

אך אינו מתורץ לפ"ז אמאי לא מייתי הגמ' ראי' מזה דעדיין הוא מחלוקת ולר"י לא אמרינן כהנים וכ"ש בעלים משלחן גבוה קזכי ומה שנראה בזה דאע"ג דאסיקנא בגמ' דר"י חזר בו ומודה דמשלחן גבוה קזכי אין הטעם משום דדריש כאש רק דס"ל כסתמא דספרי דדרשינן קרא זה יהי' לקמן האש על עור עולה וא"כ בזה שפיר אמרינן דהוא לכל צרכיכם דל"ש בזה אכילה. אמנם בכל הקדשים כיון דליכא קרא דהוא לכל צרכיכם אמרינן מסברא דכהנים משלחן גבוה קזכי לכן אין זה הכרע דיהי' צריך מליחה ודוקא לר' יוסי דדריש הקרא דכאש שפיר אמרינן דהוי בגדר הקטרה אבל ר"י נהי דחזר בו לא חזר ממה שדריש לכם לכל צרכיכם רק דחזר בו ממה שדרש לכל הקרבנות ולכן אע"ג דאמרינן משלחן גבוה קזכי אבל הקטרה א"צ ולכן א"ר מזה דעדיין הוא מחלוקת:

ו) ברמב"ן ז"ל ח"י פסוק י' בקודש הקדשים תאכלנו כתב בזה"ל וראיתי בספרי ר"י בן בתירא אומר הרי כותים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי קדשים שנאכלין אפילו בהיכל ת"ל בקודש הקדשים תאכלנו. והנה ריב"ב נתעורר בזה בספרי והעמיד הכתוב במקום אונס והזכירו באימה שאמר נאכלין בהיכל והראוי שיאמר שנאכלין אפילו לפני ולפנים אם הקיפו את ההיכל עכ"ל. הנה דבר גדול דיבר רבינו הקדוש ז"ל דאפילו בקדק"ד מותר לכנוס לאכול קדשים אם אין לו מקום אחר כפשטות הכתוב בקודש הקדשים תאכלנו

אמנם לענ"ד צ"ע בדין זה מסוגית הגמרא זבחים (דף ס"ג ע"א) דמקשינן בגמרא על ריו"ח דס"ל שלמים ששחטן בהיכל שריין משום שלא יהי' טפל חמור מן העיקר מהא דצריך ריב"ב קרא שאם הקיפו את העזרה מותר לכנוס לשם לאכול קדשי קדשים ות"ל דבלא"ה ידעינן דכשר לאכול שם קדשים משום לא יהי' טפל חמור מן העיקר ועיי"ש ברש"י ז"ל ויתבאר לך שכן כוונת הקושיא בגמרא. והנה לכאו' צ"ע דמה בכך דהוי מקום הכשר לאכילת קדשים מ"מ שפיר צריך קרא דמותר לכנוס לאכול קדשים ומותר לעבור על הלאו דאל יכנס בכל עת אל הקודש לצורך אכילת קדשים וצ"ל דקושית הגמרא דמשום זה ל"צ קרא דבלא"ה ידעינן דעדל"ת וכיון דאין לו עצה לאכול הקדשים כ"א בהיכל הוי ידעינן בלא קרא דמותר לכנוס שם לאכילת קדשים

ומעתה נראה דז"ד א"נ דכוונת ריב"ב דוקא על היכל אבל א"נ כמ"ש הרמב"ן ז"ל דמותר לכנוס לאכול קדשי קדשים בקודה"ק הדר"ל דמה מקשה הגמרא דלמה לי קרא הא בלא"ה ידעינן דלא יהי' טפל חמור מן העיקר והוי מקום הכשר לאכילת קדשים דמ"מ הא צריך קרא דמותר לכנוס לאכול קדשים בקדק"ד וא"ל דבלא"ה הוי ידעינן דעדל"ת ז"א דאין עדל"ת שיש בו מיתה ביד"ש וא"כ מוכרח מקושית הגמ' דריב"ב אינו מתיר אלא בהיכל דוקא דאינו אלא בלאו גרידא ושפיר מקשינן למה לי קרא ומוכח היפוך דברי הרמב"ן ז"ל

איברא דלכאורה זה טעות דהרי אין עדל"ת שבמקדש וא"כ אא"ל