כלי חמדה במדבר קעח

זריקה דקודם זריקה הוא של גבוה במה שנוגע לענין איסור אמנם לענין ממון הוא ממונו אמנם אחר זריקה הוא להיפוך דהאיסור שבו מפאת ההקדש נפקע אמנם נעשה אז ממונו של גבוה וגבוה אינו מזכה לכהנים אלא אחר הקטרה משלחן גבוה קזכי ולפ"ז יהי' שיעור הדברים ברש"י ז"ל כך הקרבת אימורים היינו דזה עושה הזכי' וזריקת הדם מתיר הבשר ואעפ"כ אין הכהנים זוכין בו עד אחר הקטרה מוכרח דכהנים משלחן גבוה קזכי והיינו דחלק מהבהמה של גבוה שייכת לכהנים

אך לפ"ז יקשה א"כ זה ניחא בחו"ש דנאכל לכהנים אמנם במה שהבעלים אוכלים לפ"מ דנראה מהספרי בר"פ קרח ר' אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים. בחו"ש קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך עכ"ל נראה מבואר דיש חילוק בין בשר שלמים שנאכל לבעלים דל"צ באמת הקטרת אימורים לזכות אותם וא"כ מנ"ל דגם בקק"ל דבעלים אמרינן דמשלחן גבוה קזכי ובאמת לולא דברי רש"י ז"ל שפירש בין על כהנים בין על ישראלים הא דבאמת המשנה דמקדש בחלקו קאי רק על כהנים שבזה יתכן לומר בחלקו והא דמקשה הגמ' מריה"ג דס"ל קק"ל מ"ב הם אף דזה שייך רק בבעלים המקריבים י"ל דקושית הגמרא כיון דס"ל לריה"ג דמ"ב הוא א"כ ה"ה החו"ש דהתורה זכתה לכהנים הוי ממון כהנים ואמאי מקדש בחלקו אינה מקודשת וע"ז ת' הגמרא דריה"ג לא אמר אלא מחיים היינו למי שהי' מחיים ג"כ דהיינו לבעלים אבל לזכות בהם לאחר שחיטה דהיינו הכהנים בזה לא אמר

והי' א"ש בזה קושית הקצוה"ח שהקשה בס' איך שייך בזה מ"ב מחיים כיון דאסור בהנאה וכיון דלאחר שחיטה נפקע זכות הבעלים מזה וא"כ איך יתכן לקרותו מ"ב להתחייב בנזיקין הא כ"ז שהוא מ"ב הרי אסור הוא בהנאה וכשניתר בהנאה הרי אינו מ"ב, אמנם א"נ דכוונת הגמרא הוא רק על חו"ש של כהנים אבל אצל הבעלים הוי ממון גמור תמיד שפיר י"ל דגם מחיים הוי מ"ב אע"ג דקודם זריקה אסור בהנאה מ"מ כיון דכל איסורו מפאת שהקדישו לזורקו על המזבח ואז יהי' מותר בהנאה לא נפקע ממנו שום ממון כיון דהי' ממונו והקדישו לאכול הבשר נהי דבנתיים נאסר בהנאה עד שיזרוק את דמו א"ז מפקיע את זכותו אמנם לדעת רש"י ז"ל שפירש בין על חלק הכהנים בין על חלק הישראלים וכן פירש להדיא בבבא קמא (דף י"ב ע"ב) א"כ לא יתכנו דברינו במ"ש בביאור דברי רש"י ז"ל

ואולי י"ל בפשיטות בכוונת רש"י ז"ל במה דנקט הקטר אימורים קודם זריקת הדם ל"מ א"נ כהספרי דבישראל מתיר הזריקה ובכהן ההקטרה נקט רש"י החמור יותר קודם דהיינו חו"ש שהוא חלק הכהנים ניתר ע"י הקטרה וחלק הבעלים ע"י זריקה ושניהם הוא בגדר זכי' משלחן גבוה ובאמת לשון הספרי שהביאנו לעיל נראה ג"כ דקורא לבעלים ג"כ זוכין נראה דגם בעלים משלחן גבוה קזכי וכדעת רש"י ז"ל ועיין בתוס' ב"ק שם דס"ל באמת דבבעלים גם לאח"ש קק"ל מ"ב ואין כעת התוס' לפני לעיין בהם

איברא בעיקר דברי הספרי שנראה לכאורה שמחלק בין הבעלים והכהנים כ"כ הפוסקים שאינו כן ואין נפ"מ כלל דגם הבעלים אסורין לאכול קודם הקטרת האימורין ולכן נראה בכוונת רש"י ז"ל דהנה זה נראה ברור דאע"ג דבדאיתניי' לאימורין מעכבין את אכילת הבשר והחו"ש מ"מ אם נאבדו האימורין מותרין באכילת הבשר והחו"ש לאחר זריקה לכן כתב רש"י ז"ל מקודם הקטרת האימורין דכן הוא המדה דהקטרת אימורין הוא המתיר אמנם הזריקה ג"כ מתיר בליתנייהו לאימורין וצ"ע עוד בזה ויבואר אי"ה במק"א

ז) שם בגמרא אמר ריו"ח נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קק"ד בין קק"ל ל"ק ורב אמר עדיין הוא מחלוקת עיי"ש היטב בסוגיא ורש"י ז"ל תראה שפי'