כלי חמדה במדבר קעג

צלי בחרדל א"כ א"ר דמדיחין אותו ומבשלין אותו כיון דסתמא נאכלין צלי אבל כיון דנאכלין לכל אדם ונהי דדעת רש"י ז"ל דגם בבעלים משלחן גבוה קזכי מ"מ הא דאינן נאכלין אלא צלי בחרדל הוא רק במתנ"כ א"כ מסתמא מדיחין אותו ומבשלין אותו ושפיר איכא הכשר וכ"כ בענינים אלו לעיל פ' בהעלותך ואין לכפול הדברים

ד) עוד הביא הקצוה"ח קושית המלמ"ל על הר"מ ז"ל שפסק כריה"ג דקק"ל מ"ב ופסק דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום והוא היפוך מסוגיא דפסחים פ"ט דאמר אביי דא"א לאוקמה כריה"ג משום דא"א למכור להתכפר בה אחר דכמו דאסור לשנוי' מקודש לקודש ה"ה דאסור לשנוי' מבעלים לבעלים והא דמהני לריה"ג מכירה היינו רק לאכול הבשר שלמים אבל לא להתכפר בהו והא דאמרינן בגמ' דלא אתי' כריה"ג היינו הא דתני והמעות חולין כיון דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום א"כ היכי נעשה המעות חולין הא אין מעות הקדש יוצא לחולין בלי שיחול ההקדש על דבר אחר וכיון דגוף הקדושה לא נמכר לקונה איך אפשר דהמעות חולין ועיי"ש שסיים ע"ז ודו"ק היטב

והנה מצאתי עלי חובה ועיינתי היטב וא"י למצוא פתרון לדברים אלו דהרי הא דהמעות חולין לא נאמר במכירת עולה ושלמים אלא בפסח ועיי"ש בתוס' ד"ה והרי זה מה שכתבו להסביר הדברים [ובאמת אחר כל הסברות בזה קשה לי להבין היטב איך יוצאין יד"ח פסח בזה שנמנין אחר ההקדש כיון דאמרת דאינו של הבעלים וא"י למכרו א"כ איך יכול ליתן מתנה הא הוא א"ש ובכל קרבן הרי צריך שיהי' שלו ואיך יוצא הנמנה עליו מצות פסח שבודאי צריך להיות משלו ומכל הסוגי' נראה דלמכור א"י אמנם מתנה בעלמא יכול ליתן לו שיהי' נמנה עליו ויהי' יוצא בו יד"ח הקרבת ק"פ ונראה מזה כהח"ס דבקרבן ל"צ שיהי' שלו לגמרי ועי' לעיל בפ' ויקרא אות מ"ש בזה ואכמ"ל יותר]

יהי' איך שיהי' אין ביאור כלל לד' הקצוה"ח ז"ל כיון דאמרת דריה"ג מודה דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום רק דקשה הא דתני בברייתא דממנה מעות לפסחו המעות חולין וא"כ מה ענין קושי' זו לר"י דוקא הא קושי' זו קשה אליבא דכ"ע וצ"ל דכונת הקצוה"ח כיון דלר"י אינו מת' הא דהמעות חולין לכן צ"ל דאתי' כרבי אך א"כ העיקר חסר מן הספר והול"ל דכר"י לא אתי' משום דלדידי' אע"ג דס"ל קק"ל מ"ב מ"מ כיון דליתא במכירה להתכפר בו אחר א"כ ה"ה בפסח א"א למכרו לצאת בו אחר יד"ח פסח א"כ איך אפ"ל דהמעות חולין

אך לבר מן דין לא אדע כלל כונת הקצוה"ח ז"ל דהרי כיון דס"ל לר"י קק"ל מ"ב א"כ צריך להיות במכירה ג"כ אך הטעם דליתא במכירה היינו משום דאסור לשנוי' מבעלים לבעלים א"כ זה שייך רק במוכר עולתו ושלמיו לגמרי כיון דל"ש בהו שותפות וא"כ הוי איסור וליתא במכירה משא"כ בפסח כיון דהדין כן דנמנין רק כמה בני אדם א"כ כיון דקק"ל הוא ואיתא במכירה פשיטא דמותר ויכול להמנות עליו איזה אנשים שירצה ואין בזה איסור כלל וזה מוכרח דהרי באמת מותר למנות אחר עליו עד שעת השחיטה לכ"ע וא"כ א"נ דזה דקתני דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום אתי' כר"י הרי גם זה דהמעות חולין גבי פסח בודאי יכול להיות כר"י ולמה מוקי לה כרבי

וזה מקרוב השגתי מכתב מיד"נ הרב החריף מו"ה פישל דן נ"י מריפין העיר ג"כ על הקצוה"ח מה שהקשינו לעיל דמה ענין פסח לשלמים ותמהני עליו שלא העיר בהא דאמרן שד' הקצוה"ח אין להם מובן