כלי חמדה במדבר קעב

רצון גבוה כיון דדם זה נוטף על בית השחיטה עפ"י מצות גבוה [מה שיש לפקפק דאין זה מצוה רק שיקבל כולו בכלי לזרקו על המזבח] מ"מ מה יענה להא דאמרינן בגמ' ואלא דאתכשר במשקה בית מטבחיים וכו' מבואר מד' הגמ' דאם הו"א דמשקה בית מטבחי' מכשירין הי' א"ש ולא הי' צריך לומר דמיירי בזבחי שלמים וא"כ נסתרו ד' הקצוה"ח

ולבר מן דין נלענ"ד להוכיח שדעת הר"מ ז"ל מוכרח דגם במדבר הוכשרו קדשי קדשים אע"פ שאין להם בעלים דהנה מבואר בתוה"ק ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ונחלקו תנאי בזבחים (ק"א ע"ב) מפני מה נשרף או מפני הטומאה או מפני אנינות והנה למ"ד מפני אנינות נשרף ע"כ צ"ל דאנינות לילה דאורייתא ולא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי דאל"כ הי' עצה שפנחס יאכלנו או שיאכלנו בלילה וע"כ מפני הטומאה נשרפה כמבואר בסוגיא שם והנה הר"מ ז"ל פסק בפ"ב מה' במ"ק הי"ג דפנחס הי' כהן מקודם וגם פסק דאנינות לילה לאו דאורייתא וא"כ אא"ל דמפני אנינות נשרפה וע"כ דס"ל להר"מ ז"ל דמפני טומאה נשרפה וקשה איך אתכשר דהר"מ ז"ל פוסק דחבה"ק לאו דאורייתא וע"כ דאתכשר ע"י הכשר מים ומוכרח מזה דהר"מ ז"ל סובר דמהני הכשר בקדשי קדשים אע"פ שליכא בעלים

ג) והנה הקצוה"ח הביא ד' רש"י ז"ל בפסחים (דף כ') דמייתי הגמ' המשנה דמחט שנמצא בבשר ופריך עלה האי בשר דאתכשר במה וכתב רש"י ז"ל הא דלא פריך אקרא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא דקרא פשיטא דאית הכשר טובא שהשלמים נאכלין בכל העיר וכו' ושם מדיחין אותו ומבשלין אותו והוא תמי' מאוד דא"כ מה פריך לה בחולין אקרא ועיי"ש בקצוה"ח שבדבריו אינו מת' כלל ד' רש"י ז"ל

ומה שנלענ"ד בדעת רש"י ז"ל עפ"מ דנראה לכאו' להעיר בדבר חדש דאיך מותר לבשל קדשים לפ"מ דמבואר דאתרוג של תרומה ומע"ש דלא יטול מפני שמכשירו א"כ בשר קדשים כיון דאפשר בצלי שלא יהי' מוכשר לקבל טומאה כמבואר בחולין (דף ל"ג ע"א) בתוס' ד"ה ונאכלין איך מותר לבשלו הא מצותו לאכלו צלי בחרדל כמבואר בחולין (קל"ב ע"ב) ועיי"ש בתוס' ד"ה אין נאכלין שכ' דלאדם ששוה לו צלי ומבושל מצותו בצלי וא"כ איך מותר באמת לבשלו הא מכשירו לקבל טומאה אך לקושטא דמילתא לק"מ כיון דחיבת הקודש דאורייתא א"כ הרי תמיד כבר מוכשר ע"י חיבת הקודש ושוב אינו גורם טומאה יותר ע"י הבישול דל"מ לה שלא יהי' מוכשר לקבל טומאה

ומעתה א"ש מאוד ד' רש"י ז"ל דבפסחים הוי ס"ל לגמ' דחיבת הקודש דאורייתא רק דאיבעי' להו אי עושה ראשון ושני שפיר פירש רש"י ז"ל דל"ק להו אקרא כיון דמוכשר ע"י בישול אח"כ אמנם בחולין הלא זה רוצה הגמ' להוכיח דחבה"ק דאורייתא דאל"כ האי בשר דאתכשר במאי ולכן שפיר מקשינן על הקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא וא"ל דמשכח"ל ע"י הדחה לבשל ז"א דא"נ דחבה"ק ל"ד א"כ משכח"ל שלא יוכשר א"כ נראה דצריך לעשות כל טצדקי דאפשר שלא יבא עליו מים שלא יוכשר לקבל טומאה דהיינו לצלותו כיון דזה הוא מצותו ושפיר מקשינן אקרא דא"נ דדם שחיטה וחבה"ק אינו מכשיר אסור לבשלו ושוב א"צ להדיחו כלל וז"נ מאוד בישוב דברי רש"י ז"ל

וי"ל עפ"ז בדקדוק לשון רש"י ז"ל בפסחים שכ' בזה"ל דקרא פשיטא דאית בי' הכשר טובא שהשלמים נאכלין בכל העיר "ולכל אדם" וכו' ולכאו' הך ולכל אדם מיותר אמנם להנ"ל י"ל דכונת רש"י לומר דאם לא הי' נאכל אלא לכהנים ומתנ"כ אינן נאכלין אלא