כלי חמדה במדבר קעא

אמנם להנ"ל א"ש דהקצוה"ח לא כתב כן אלא בדר"י אמר שמואל דאקרא קאי וצריך שיהי' א"ש אף במדבר ואז לאחר שחיטה לא הי' מהני שאלה לכן צריך לומר משום דקק"ל מ"ב משא"כ לפי האמת דשחיטה לאי עבודה היא וכ"ז שלא נזרק הדם מהני שאלה ל"צ קק"ל דוקא כיון דהוי שלו מצד הואיל אב"מ וא"ל דהוי חולין שנ"ב ז"א דהר"מ ז"ל לשיטתו דחשנ"ב בהנאה לאו דאורייתא ולכן כתב הר"מ ז"ל סתמא פרת קדשים דמהני תמיד הכשר מצד הואיל אב"מ וכן א"ש מ"ש באתרוג של מע"ש מפני שמכשירה וזה ישוב נכון לד' הקצוה"ח ז"ל אם שהוא לא כיון לזה. אמנם כן בעיקר הדבר לא מצאנו בשום מקום בש"ס דבהקדש יהי' לו בו זכות מצד הואיל אב"מ כדידי' דמיא

וכבוד ידי"נ הרב המובהק חו"ב בנש"ק מו"ה פישל דן נ"י מריפין העיר מדברי הגמרא זבחים (דף קי"ד ע"א) דמקשינן בגמרא ואיך משכח"ל מוקצה בשל הקדש הא א"א אוסר דבר שא"ש ותרצינן בקק"ל וריה"ג דס"ל ממון בעלים ואמאי לא תרצינן דמצד הואיל אב"מ הוי כדידי' ויכול להקצות לעכו"ם נראה דס"ל לסתמא דש"ס דאין זה זכות דיהי' יכול לאסור וכבר נתעוררו רבותינו בעלי התוס' בפסחים בסוגיא דהואיל דאמאי בחמץ של הקדש אינו עובר בבל יראה מצד הואיל ואב"מ עלי' ותי' הר"י ז"ל דשאני הקדש דכתיב בהו קודש לד' אע"ג דאב"מ עלי' חשבם הכתוב של גבוה עכ"ל וכונתו צ"ב

והנלענ"ד בזה עפמ"ש בח' במק"א לבאר דברי הירושלמי פ"ק דקידושין סוף ה"ו דלכן אמרינן בהקדש אמל"ג כמס"ל משום דכתיב לד' הארץ ומלואה וצ"ב וכתבתי דהכונה עפימ"ש הר"ן ז"ל בפ"ק דפסחים בהא דביטול משום הפקר והא הפקר צריך בפה ובפני שלשה דהוא משום דבלא"ה אינו ברשותו רק משום עשאן סגי בגילוי דעת בעלמא. ומעתה יש לומר דנהי דדיבור אינו קנין היינו רק לנגד אדם כמותו אבל במה שנוגע לגבוה כיון דבאמת לד' הארץ ומלואה והכל של הקב"ה סגי בדיבור בעלמא להעמידו בחזרה ברשות גבוה כמו שהיו קודם לכן שהוא העיקר הבעלים של כל דבר והארכנו בזה בכמה ענינים ואכ"מ

ומעתה נראה דל"ש בזה לומר דמצד הואיל אב"מ יהי' חשיב כשלו דדוקא אם אין דנין לנגד גבוה כמו בתרומה דע"כ לר"א דס"ל דאמרינן הואיל אב"מ ועובר על ב"י ע"כ דאין לתרומה דין גבוה דאל"כ לא הי' מהני שאלה בתרומה כמו דלא מהני בהקדש מה"ט וכבר העירו בזה האחרונים ולכן אמרינן הואיל ואב"מ עלה כדידי' דמי מה שאין כן בהקדש דהוא קנינו של גבוה לא אמרינן דמצד הואיל ואב"מ פקע קנינו של גבוה ויהי' כשלו ואפילו למה דנראה מלשון המשנה פ"ב דחלה משנה ג' ד' דדוקא גלגול ומרוח הגזבר פוטר מחלה ותרו"מ נראה דבא לאשמעינן דדוקא לאחר שבא ליד גזבר פוטר מרוח כגלגול הא כ"ז שלא בא ליד הגזבר אינו פוטר וע"כ מצד הואיל אב"מ הוי כדידי' י"ל דשאני הקדש בדה"ב כיון דסופו שיצא לחולין ע"י פדיי' רק שיעבודא דאית לי' להקדש עלי' אבל בעצם אינו שייך לגבוה ולכן מהני הואיל להיות כשלו קודם שבא ליד הגזבר וזה הוא תי' הב' שבתוס' פסחים שם לחלק בין קודם שבא ליד גזבר לאחר שבא ליד גזבר אך כ"ז בהקדש בדה"ב דוקא אבל בקרבן למזבח דהוא לגבוה ממש אינו נעשה כשלו מצד הואיל אב"מ. ולזאת אין לת' דברי הקצוה"ח ולומר דמשום הואיל אב"מ והוי כדידי' ויכול להכשיר

ובאמת עיקר דברי הקצוה"ח לכאורה נסתרין מהסוגיא במקומו דהרי מקשינן בגמרא והאי בשר דאתכשר במה אילימא דאתכשר בדם והא אמר רחב"א דם קדשים אינו מכשיר נראה מבואר דאם הי' דם קדשים מכשיר הי' א"ש דהו"א דאתכשר בדם וקשה הא לא הוי לדידן הבעלים ואיך הוכשר ואפי' א"נ כיון דדם שחיטה הוא עפ"י ציווי השי"ת לשחוט הקרבן הוי בגדר