כלי חמדה במדבר קע

איברא דיש לעיין בזה כיון דמבואר בפסחים (די"ט) דילפינן שלישי בקודש מה"ת מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא מי לא עסקינן דנגע בשני עיי"ש, ומעתה כיון דמבואר מקרא דאפילו אם הבשר נוגע בשני טמא וזה רק משום שהוא קודש דבחולין אינו נעשה שלישי ואם כן יקשה היאך הוכשרו וא"ל מצד הואיל אב"מ ז"א כיון דכל ההכשר מהני מצד הואיל ואב"מ והוי חולין וא"כ איך יוכל להעשות שלישי כיון דשלישי אינו אלא בקודש ואם הוא קודש הרי לא הוכשר כלל

אך באמת א"ש דנהי דכ"ז דהכשר מהני הוא מצד אב"מ והוי כדידי' מ"מ שם קודש אינו נפקע ובאמת ה"ה קודש ושוב נעשה שלישי כיון דכבר הוכשר וזה שיש לו בו זכות לענין הכשר מצד הואיל אב"מ אינו נוגע כלל לענין קדושתו שלא יהי' נעשה שלישי אע"ג דכל זה שמוכשר הי' רק מכח הואיל ואב"מ וז"ב

ויש להמתיק הדברים ביותר ביאור עפמ"ש במק"א דבאמת בהקדש יש שני ענינים איסור קדושה וקנין גבוה ואינו תלוי זה בזה כלל דיש דברים אשר המה מכח שהם קניניו של גבוה ואז אפילו אם אין בו איסור קדושה מה"ת הוי בגדר של גבוה כמו מחובר למ"ד אין מועלין במחובר ואפילו איסור תורה ליכא וכן שלמים לדעת הסוברים דליכא בהם איסה"נ אלא מדרבנן קודם זריקה מ"מ אינם בכלל שלו אלא של הקדש היינו דהם נכסי גבוה ויש דברים אשר מפאת הקנין המה כשלו כגון קדשים שחייב באחריותן לר"ש דס"ל דבר הגול"מ כמ"ד הוי כקנינו אבל ברור הדבר דמה שנוגע לאיסורא מפאת איסור קדושה ה"ה ככל קודש [ועיין מ"ש בזה בספר חמדת ישראל ד' בדברי הירושלמי שלהי פ"א דפסחים בענין מטיל מום בקדשים ובספר כלי חמדה פ' קדושים אות ה' או"ק ג'] ולכן אע"ג דהכשר רק מכח הואיל אב"מ מ"מ יכול להעשות שלישי דזה דהואיל ואב"מ והוי כדידי' נהי דמפאת זה מקליש כח קנינו של ההקדש אבל אין זה מגרע כלל את האיסור קודש ולכן אינו בגדר תרתי דסתרי כלל והבן היטב אם כי בפשיטות מ"מ הארכנו בזה לברר הענינים

ב) איברא דלאחר העיון י"ל דצדקו ד' הקצוה"ח דהנה קושית הגמרא על קרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דהאי בשר דאתכשר במה, ומעתה י"ל דקושית הגמ' על קדשים שבמדבר שאז נאמר הקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא והנה כ"כ במק"א לפ"מ דקיי"ל כר"ע דבמדבר דהותר בשר נחירה ולא הי' שחיטה אלא בקדשים שכתבו האחרונים דלפ"ז שחיטה הי' עבודה כיון דלא הי' נוהגת בחולין והי' צריך כהן ובג"כ בשחיטה דלפ"ז נראה דלאחר שחיטה לא הי' מהני שאלה כיון דלא אתא דיבור ומבטל מעשה ודוקא לאחר שבאו לארץ היתה שחיטה נוהגת בחולין ג"כ א"כ שחיטה אינה עבודה בקדשים גם לאחר שחיטה מהני שאלה ורק לאחר שנזרק כהלכתו ל"מ שאלה דשחיטה אינה מעשה בקודש דוקא משא"כ במדבר דשחיטה היתה עבודה גם לאחר שחיטה לא הי' מהני שאלה

ולפ"ז מקשה הגמרא שפיר האי בשר דאתכשר במה דא"ל מצד הואיל ואב"מ והוי כדידי' ז"א כיון דהכשר לא מהני אלא לאחר שחיטה ואז שוב ל"מ. מיתשל עלה וא"כ אינו כבעלים לכן מוכרחין אנן לומר דאתיא כריה"ג דס"ל קק"ל ממון בעלים ואדרבה עפ"ז יתישבו היטב דברי הקצוה"ח מכל מה שהקשינו עליו במקו"א דלדבריו דלא מהני הכשר כ"א בקק"ל א"כ יקשה על הר"מ ז"ל דשינה מלשון הגמרא וכתב סתמא פרת קדשים שהעבירה בנהר הרי נראה מבואר דבא לשלול דלא נימא זבחי שלמים דוקא וכן קשה מהא דפסק הר"מ ז"ל דאתרוג של מע"ש שלא יטול מפני שמכשירה וקשה איך הוכשר כיון דהר"מ ז"ל פסק דמע"ש ממון גבוה הוא [ועיין לעיל סוף פרשת שמיני מ"ש באריכות מזה]: