כלי חמדה במדבר קסט

שום תיקון וא"כ אמאי הוצרך לשחוט מע"ש וע"כ דיוסף ס"ל מקלקל בחבורה חייב, וא"כ לדידי' אפילו בשנים שעשו הוי חילול שבת ומעתה א"ש מאד דברי המדרש דלפי שיוסף הי' שומר שבת קודם שניתנה התורה אפילו במקלקל בחבורה א"כ לדידי' הוי חילול שבת אף לזרעו הותר חילול שבת כנ"ל וזה פירוש נכון בדברי המדרש לפ"ד המעיי"ח הנ"ל

ה) (י"ז ח') וידבר ד' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי וגו'. הנה בפרשה זו נתנו כ"ד מתנות כהונה לאהרן ולבניו ויען שיש לנו איזה עיונים בענינים אלו ובדין קדשים אי הוי ש"ג או של כהנים וגם קק"ל אי הוי ממ"ג או מ"ב ועוד הרבה הערות בדיני מתנ"כ אמרנו להציגם פה כמ"ש בח' לתועלת התלמודים

א) בקצוה"ח סימן ת"ו כתב לה"ר לדעת הר"מ דקק"ל מ"ב הם מהא דמבואר בחולין (דף ל"ו) דמייתי הגמרא ראי' דחבה"ק דאורייתא מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא האי בשר דאתכשר במה וכו' ודילמא כר"י א"ר כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר וקשה לדעת הר"מ ז"ל דהכשר צריך רצון הבעלים דוקא א"כ איך משכח"ל הכשר בקדשים. ונראה מזה דסתמא דגמ' כריה"ג דקק"ל מ"ב ושפיר מהני הכשר שלהם ולכן נקט הגמרא זבחי שלמים אתד"ק

והנה דרך פלפול י"ל דאפילו א"נ כדברי הגז"ל דבקדשים לא מהני הכשר משום דאינם הבעלים מ"מ בקק"ל אפי' א"נ דממון גבוה הוא הויין בעלים ומהני הכשר דידהו. דהנה לכאורה יש להעיר דהויין בכלל בעלים ומהני הכשר שלהם מצד הואיל אב"מ עלי' והוי כדידי', אך י"ל לפימ"ש הפוסקים דבהקדש לא מהני שאלה כ"א על ידי פתח שיהי' נעקר למפרע א"כ ל"ש לומר הואיל אב"מ הוי כדידי' דדילמא לא ימצא לו פתח

ומעתה י"ל עפמ"ש במק"א לחדש דהא דהקדש צריך פתח דוקא ול"מ חרטה. ה"ט משום דיש מעילה בהוצאה מרשות לרשות וכיון דחרטה אינו עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא א"כ השאלה עצמה הוי בגדר הוצאה מרשות לרשות ולכן ל"מ שאלה כ"א על ידי פתח דהוי הקדש טעות ואע"ג דבקונמות מהני שאלה ע"י חרטה אפילו לפ"מ דקיימא לן יש מעילה בקונמות ה"ט משום דבקונמות ליכא הוצאה מרשות לרשות ול"ש מעילה אלא בנהנה משא"כ בקדשים דיש מעילה בהוצאה מרשות לרשות ל"מ שאלה כ"א בפתח. ומעתה יראה דז"ד בקדק"ד דמועלין בהם משא"כ קק"ל דא"ב מעילה לפני זריקה כלל לא בבשר ולא באימורין מהני שאלה אף בחרטה

ומעתה א"ש דבדקדוק נקט ר"י א"ר כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר כיון דבשלמים אין ב"מ מהני שאלה אף בחרטה ואמרינן הואיל ואב"מ והוי כדידי' ומהני הכשר שלו וא"ר מזה דאתיא כריה"ג דס"ל קק"ל מ"ב הם וזה נכון לכאורה

ואפילו א"נ דאפילו היכא דצריך פתח ג"כ שייך הואיל אב"מ עלה מ"מ י"ל ההבדל בין קדשי קדשים לקדשים קלים דלכאורה י"ל דל"ש לומר דנתכשר ברצון הבעלים משום הואיל אב"מ והוי כדידי' כיון דלא נתכשר אלא בשכבר נשחט ואם כן אם יתשל יהי' חשנ"ב ואסור בהנאה ולא יהי' לו זכות בו א"כ לא נוכל לומר דמכח זה הוי כבעלים שיתכשר ע"י רצונו אך ז"ד בקדק"ד דצריך פתח דוקא שיהי' נעקר ההקדש למפרע וא"כ הו"ל חשנ"ב ואסור בהנאה וא"כ אין עליהם שם בעלים מצד הואיל אב"מ אבל בקק"ל דסגי בחרטה דאינו עוקר למפרע א"כ אפילו אם יתשל יהי' נפקע רק מכאן ולהבא א"כ לא יהי' אסור מצד חולין שנ"ב כיון דבשעה ששחט הי' קדשים ולכן שפיר יכול להכשיר דיש לו שם בעלים מצד הואיל אב"מ ועיין בספרי חמדת ישראל קונטרס תורה אור אות מ"ז מ"ש בזה ואכמ"ל יותר: