כלי חמדה במדבר יז

לחולין וזה הי' ע"י פדיון והי' צריך גם בבכורי לוים שיפקיעו את עצמם ע"י פדיון ונראה שהי' אז ענין הפדיון בבכורים כמו בכל פסוהמ"ק דצריכין פדיון כן היו הבכורים לאחר חטא העגל. אמנם לדורות שצוה הקב"ה על פדיון בכור היינו רק מצוה בעלמא אבל אין בו ענין קדושה שיהי' צריכה פדיון כלל ואין הפירוש שיהי' הפדיי' מיד כהן דבלא פדיי' יש לכהן זכות בו דז"א דאין לכהן בו כלום ועי' בתרומת הדשן בחלק הפסקים סי' רל"ה שכ' בזה"ל אך מ"ש דאם הי' נותן הבן לכהן הי' יוצא בכך כמו בפט"ח בדותא הוא דבפט"ח גופי' לא ידענא מהיכן דייקת דיוצא אם נותן הבכור לכהן וכו' ואפי' אי מהני התם היינו משום דהחמור קדוש גופו בבכורה ואסור בהנאה קודם פדייתו משא"כ בן בכור דיליף בהדיא מקרא דחולין גמור הוא למאי מבעי לי' לכהן אי לעבד אין בן חורין נעשה עבד אי לבן הא לאו זרעי' הוא עכ"ל. ומ"ש בספורנו סוף פ' שמות דקרא דוכל בכור בני אפדה כדי שיהיו מותרים בעבודת חול משמע מדבריו אף לדורות. הוא תמי' מאוד וברור הדבר דבכור לדורות אין נפ"מ בין קודם פדיי' לאחר פדיי' רק דמצוה על האב או עליו לכשיגדיל ליתן חמש סלעים לכהן. ויש לקיים בזה קצת דברי רבינו הגדול ז"ל בס' פנים יפות שכ' דהא דכתיב בתוה"ק בכסף הפדיון ויתן משה את כסף הפדיון לאהרן ובניו אין הפירוש לאהרן מחצה ולבניו מחצה דא"כ לא יתקיים פדיון הבן כיון דצריך ליתן כל החמש סלעים לכהן אחד אך הי' מחלק לשלשה חלקים וכל א' הי' פודה צ"א בכורים עיי"ש בקרא ולקחת חמשת חמשת שקלים

ובאמת עפ"י דרכו י"ל יותר בפירושי המקראות דהפדיון הי' ע"י מרע"ה כמו שמפורש בתורה שנתן כל הכסף למשה והי' מה"ט כדי שיקיימו מצות פדיון בשלימות אלא שמשה נתנן אח"כ לאהרן ולבניו היינו מחצה לאהרן ומחצה לבניו כמו שהפירוש בכל מקום היכי דכתיב לאהרן ובניו. אך עיקר הדברים שכ' הגאון ז"ל דאינו מקיים מצות פדיון הבן אם אינו נותן כל החמש סלעים לכהן אחד. זה תמי' מאד מברייתא דבכורות (דף נ"א ע"ב) דנתנו לעשרה כהנים בב"א יצא והוא מבלי חולק וכבר תמה עליו הג' בעל אמרי בינה ז"ל בדיני פדה"ב ס"ח וכתב אולי כונתו על לכתחילה וכמ"ש הג' חת"ס ביו"ד סי' רצ"ז. אך כנראה לא ראה הג' ז"ל כל ד' הפנים יפות מ"ש בסודה"ק דלא יצא בכה"ג. ובאמת יפלא על גאון כמותו שטעה בזה. אמנם לדברינו י"ל דהגאון ז"ל ס"ל דאין ראי' מלדורות דהוא רק מצוה בעלמא ול"צ שום פדיון ע"י החמשה סלעים בזה שפיר מקיים המצוה גם בי' כהנים. משא"כ פדיון זה שהי' בחומש הפקודים שהי' צריך פדיון גמור להפקיע הבכורים מקדושת בכור הי' צריך שיתן כל הפדיון לכהן האחד ובלא זה לא הי' פדוי. ואם כי גם זה צ"ע. אך כתבתי להציל אותו צדיק משגיאה שלא יהי' בכלל טועה בדבר משנה ח"ו

(ג) ויש להעיר בזה בפלוגתת בעל הלכות גדולות עם ר"ה גאון ז"ל אם בפדה"ב צריך להוסיף חומש דדעת הבה"ג ז"ל דצריך להוסיף חומש בפדה"ב כמו בפודה מן ההקדש. אמנם ר"ה גאון ז"ל מובא ברמב"ן ז"ל הלכות (דף מ"ט ע"ב) כתב עליו בזה"ל מה דאשכחתן למר ר' יהודאי גאון ז"ל דהאי טופיינא משום דכל הפודה הקדש מוסיף חומש לאו טעמא הוא ולית לפדיון הקדש בהא עסק עכ"ל

וצ"ב במאי פליגי. ולהנ"ל י"ל דבה"ג ז"ל ס"ל דנהי דלדורות אין כאן הקדש כלל ולא יתכן בזה פדיי' מהקדש. מ"מ כיון דהפדיון הראשון במדבר הי' ענינו לפדות את הבכורים מקדושתם והיו צריכין הוספת חומש שוב גם לדורות