כלי חמדה במדבר קסח

מקלקל בחבורה והבערה דר"ש יליף לה משריפת בת כהן מדאסר רחמנא שריפת ב"כ מכלל דמקלקל בהבערה חייב ור"י ס"ל דמתקן הוא וצ"ב במאי פליגי ולהנ"ל נראה דר"ש הכריח דע"כ מקלקל בהבערה חייב דאל"כ אמאי אסרה רחמנא שריפת ב"כ כיון דהכא איכא תמיד שני עדים הממיתין אותה א"כ יכול להיות ההבערה גם כן ע"י שנים ושנים שעשו פטורין בשלמא מקלקל בחבורה ממילה א"ר די"ל דהוי מתקן וא"ל הא איכא עצה ע"י שנים ז"א דהתורה הוצרכה להתיר לאב היכא דליכא אחר משא"כ בשריפת ב"כ דע"כ איכא שני עדים א"כ אמאי אסרה רחמנא שריפת ב"כ א"ו דמקלקל בהבערה חייב א"כ גם שנים שעשאו חייבין כיון דל"צ מלאכת מחשבת ושפיר אסרה התורה שריפת ב"כ אך ז"ד לר"ש לשיטתו דבז"י וז"י שנים שעשאו חייבין היכא דל"ש לפטור מטעם דלאו אורחי' משא"כ ר"י לשיטתו דס"ל דשנים שעשאו בז"י וז"י תמיד פטורין א"כ אפילו אם נאמר דמקלקל בחבורה חייב גם כן יקשה הא הוי שנים שעשו וע"כ דהתוה"ק באה לאסור על יחיד שלא להבעיר האש לצורך שריפת ב"כ א"כ שוב י"ל דהוי מתקן ודו"ק היטב כי ז"נ לפ"ד הירושלמי ולפי מה שביארנו דבריו

וראיתי לכ"ת שתמה עלי שכתבתי דבבהמה הוי בגדר ז"י וז"י דאיך אפ"ל דבהמה יכולה לחרוש בלא כח אדם ובאמת כ"ת נמשך אחרי דברי מרנא זצ"ל באגלי טל במלאכת חורש שכ"כ אבל אני כתבתי לפי מש"כ בספרי כל"ח פרשת יתרו שמה כתבנו בארוכה בשם הגאון מטעלז ז"ל דבבהמה הוי ז"י וז"י וכן נראה בחוש דאם מתחיל המציג את כלי המחרישה עם הבהמה, הבהמה בעצמה הולכת וחורשת אח"כ אם האדם מחמר אחרי' ול"צ שיחרוש הוא עמה תמיד

עוד כתבנו בחידושינו לפרש דברי המדרש נשא דמייתי לה כ"ת בשם המכילתא בזה"ל ושבת הי' שהרי ביום הראשון הי' ראשון למע"ב ולפי שיוסף הי' שומר שבת קודם שניתנה התורה שנאמר וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא שבת וכו' אמר לו הקב"ה שבזכות זה יכין בנך קרבנו ביום השבת שאין קרבן יחיד דוחה שבת עכ"ל המדרש. ולכאורה צ"ע הא בטח כל השבטים שמרו שבת כמו שמצאנו ביעקב שדרשו חז"ל על ויחן את פני העיר ובפשיטות י"ל משום דשמר שבת בחו"ל אך בל"ז לשון המדרש שכתב שאין קרבן יחיד דוחה שבת צ"ע דממנ"פ אם חשיב בגדר קבוע לי' זמן א"כ גם קרבן יחיד דוחה שבת כמו פר ואילו של אהרן ואי אינו בגדר זה גם ק"צ א"ד שבת ויש לדחוק בזה

אמנם דרך פלפול נראה עפמ"ש המעיי"ח דאם יש עצה לעשות על ידי שנים א"ד שבת, אמנם אנחנו כתבנו דז"א כיון דשבת הותרה אין צריך למהדר על שנים. אמנם נראה דז"ד בק"צ דהותרה אבל בקרבן יחיד אף היכא דקבוע לי' זמן בזה שוב מהדרין לעשות בהיתר כמ"ש התוס' בכה"ג לענין טומאה דאע"ג דהותרה בציבור מ"מ בקרבן יחיד אע"ג דקבוע לי' זמן ודוחה טומאה מכל מקום צריך למהדר אטהרה

ומעתה לכאורה נראה דבאמת לא הי' דוחה שבת והי' השחיטה ע"י שנים. אך יש להוכיח דיוסף ס"ל דמקלקל בחבורה חייב כיון דכתיב וטבוח טבח והכן ודרשינן אין והכן אלא לשבת והיינו ששחט קודם השבת מה שצריך לשבת. אמנם יש להקשות הא כל שוחט הוי מקלקל וכל התיקון הוא משום להוציא מיד"נ או להוציא מאמ"ה והנה התיקון להוציא מיד"נ לא הי' אז כיון דנבלה היתה מותרת להם ולא שייך אלא התיקון דלהוציא מידי אבמה"ח. וקשה לפמ"ש התוס' דאם אין התיקון מיד ל"ח תיקון כיון דקלקולו יתר על תיקונו. והנה הפר"ד כתב דלכן הי' אומר יוסף על השבטים שאכלו אבר מן החי משום שאכלו מפרכסת ויוסף הי' ס"ל דיש להם דין ב"נ להחמיר ומפרכסת אסור להם וא"כ לדעת יוסף אין בשחיטה