כלי חמדה במדבר קסז

ובפשיטות י"ל ג"כ בדרך זה בכונת הרמב"ן ז"ל לפי מה דמבואר בירושלמי בפ' ראד"מ ובפ"ק דר"ה דמכשירי קרבן דיום א"ד שבת בלילה וכ"כ במק"א כיון דאזהרת שבת דלילה ויממא חלוקין המה אין להתיר לדחות שבת בלילה בשביל מכשירין דיממא וכיון דקיימא לן עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת א"כ בליל שבת לא הותר שום מלאכה במקדש דמצות הדלקת המנורה פשוט דהוא מבעו"י וא"כ בליל שבת לא ניתן עדיין לדחות כלל במקדש וא"כ י"ל דלכן קצירת העומר א"ד שבת כיון דמצותה להקצר בליל שבת וכיון דנקצר שלא כמצותו כשר א"ד שבת כיון דאפשר בע"ש ול"ש לומר בזה חביבא מצוה בשעתה כיון דעדיין לא ניתן שבת לדחות במקדש כלל

אך לקושטא דמילתא כ"כ במק"א שיש לעיין בזה מדברי הרא"ש ז"ל ביומא פ' יוה"כ במשנה דמי שאחזו בולמוס שכתב בשם הראב"ד ז"ל כי איסור שבת כבר ניתן לדחות וכו' אי נמי שא"א "שלא יהי' קטן אחד בסוף העולם והנה מה שפירש הקרבן נתנאל דקאי על שחיטה לצורך חולה אינו מובן דא"כ מ"ש קטן דוקא ועוד דנראה דמה שנדחה שבת בעבור חולה אחר לא מיקרי קולא לענין חולה זה כיון דע"כ ס"ל דגם שבת רק דחוי' לחולה שיש בו סכנה דאל"כ י"ל בפשיטות דשבת הותרה א"ו דהוא ג"כ רק דחוי' א"כ נראה דזה אינו בכלל קולא במה שנדחה אצל חולה אחר א"ו דכונת הראב"ד ז"ל כמ"ש החת"ס בת' כיון דניתן שבת לדחות אצל קטן לגבי מילה וזה הוי היתר גמור וכיון דשבת הותר לגבי מילה לכן גם בחולה שיב"ס דוחין את השבת אך לפ"ז יקשה בליל שבת דמילה בלילה פסולה א"כ ל"ש לומר שהותר שבת אצל מילה, וא"כ בליל שבת יהי' הדין דניתן לו נבלה ודא ודאי בדותא הוא וע"כ דליל שבת ויומו אחת הוא וכיון דיום השבת הותר במילה שוב שבת קיל לצורך חולה וא"כ ה"ה במקדש אע"ג דליל שבת לא ניתן לדחות עוד מ"מ כיון דיום השבת ניתן לדחות במקדש קיל שוב אף בליל שבת ושייך הסברא דחביבא מצוה בשעתה לכן נראה עיקר כמש"ל דלענין מלאכת עבודה ל"נ שבת לדחות במקדש

ולולא דמסתפינא הו"א שטעם הבעל העיטור שס"ל שמחלל שבת כעובד עכו"ם אינו אלא בעבודת קרקע הוא משום דבמלאכת או"נ הותר שבת במקדש ובמילה וגם ביו"ט דאיקרי שבת ולכן המחלל בהם שבת אינו כעובד עכו"ם משא"כ מלאכת עבודה דלא מצאנו בהם היתר כלל בשבת ונהי דנדחה לצורך חולה זה הוא רק בגדר דחוי' ואין זה קולא בשבת. אבל גדר היתר לא מצאנו בהם ואף ביו"ט לא הותר מלאכת עבודה לכן המחלל בהם שבת הוי כעובד עכו"ם. והנה יש להאריך הרבה בזה ואכמ"ל אפס להשתעשע אתך בד"ת העליתי עה"ג ראשי פרקים מה שיש לי עיונים בענינים אלו ואתה תשמע ותבחר. ומ"ש באות ב' בשם הג' מהרש"ק ז"ל אינו מובן כלל, אמנם מ"ש להעמיס בד' המעין החכמה דברי אדמו"ר זצ"ל הלא המה גוף דברינו במכתבי ותיתי לי שכונתי לדעת מורי הג' זצ"ל ותש"ח לכ"ת שהעירתני ע"ז

ב) והנני בזה להעתיק לכ"ת שני גרגרים מ"ש בחידושינו עפמ"ש בתשובתי לכ"ת דלפי הנראה מירושלמי בזה יכול וזה יכול היכא דל"ש הפטור דלאו אורחי' כגון בחבורה או בהבערה לר"ש דמקלקל חייב בהו אז לר"ש חייב ולר"י פטור דהנה בז"י וז"י יש שני טעמים לפטור א' משום דלאו אורחי' ב' משום דכל אחד לאו כולהו קעביד. אמנם לר"ש דס"ל כ"ש למלקות ואזלינן בתר מחשבתו א"כ י"ל דבזה יכול וזה יכול דכל המעשה יוכל להתיחס לכל אחד נהי דבאמת חבירו מסייע לו אין הפטור מצד מסייע אלא משום דלאו אורחי'. ולפי זה בחבורה ובהבערה חייב לר"ש בז"י וז"י משא"כ לר"י פטור משום דכל אחד לאו כולהו קעביד

ועפ"ז י"ל בטו"ט ודעת ביאור פלוגתת ר"י ור"ש בשבת (דף ק"ו) לענין